ע"א 10/99 שלמה קטש נ. בית הדין הארצי לעבודה

השופט מ' חשין:

העותר הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, ודרישתו היתה כי ישולמו לו קיצבאות נכות ושרותים מיוחדים שהגיעו לאימו, לטענתו. התביעה הוגשה 4 שנים לאחר פטירתה של האם, ובלא שהאם ביקשה מעולם גימלאות כדרישת העותר. ואולם, טענת העותר היתה כי אימו היתה זכאית לאותן קיצבאות, וכי עתה תובע הוא את זכותה כמי שדאג לה והוציא מכספיו עבורה בעת שחייתה. לשון אחר: העותר העמיד עצמו כנושה המוסד לביטוח לאומי, ועל יסוד טענה זו דרש מן הביטוח לאומי את שדרש.

המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו של העותר, וכנגד דחייה זו עתר העותר לבית הדין האזורי לעבודה. בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה, וערעורו של העותר לבית הדין הארצי לעבודה נדחה אף-הוא בפסק-דין מנומק כהלכה.

על פסק-דין זה האחרון העתירה שלפנינו.

קראנו את הכתובים שהונחו לפנינו והוספנו ושמענו את טיעוניו על-פה של העותר. עיינו בהוראות החוק שלעניין בחוק הביטוח הלאומי, וביקשנו את העותר כי יניח את אצבעו על אותה הוראת חוק המזכה אותו, לטענתו, בתביעתו. העותר לא עלה בידו להצביע על הוראת חוק מעין-זו, ואין פלא בדבר. בית-הדין הארצי לעבודה הזכיר את כל הוראות החוק שלעניין - בהן הוראות הסעיפים 303(ג), 191(א), 308, 309 ועוד לחוק הביטוח הלאומי; פירש כל הוראות חוק אלו כולן; ולסוף הגיע לכלל מסקנה כי אין בו בחוק בית-אחיזה לטיעוני העותר. עיינו אף-אנו בהוראות החוק שלעניין, ואכן לא מצאנו כי שגגה יצאה מלפני בית-הדין הארצי לעבודה בפירוש החוק. אכן, הוראות החוק שהזכרנו קובעות מפורשות מיהו הזכאי לקבל גימלאות של מי שנפטר - ובאלו נסיבות זכאי הוא לקבלן - והעותר אינו בין אותם בעלי-זכות.

בראותו כך, הוסיף העותר וטען כי זכאי הוא "מן הצדק" לקבל - מלמפרע - את זכויות הגימלה של אמו. טענה זו אינה מקובלת עלינו. חוק הביטוח הלאומי מהווה, על דרך העיקרון, הסדר שלם בנושא תשלום גימלאות מטעם המוסד לביטוח לאומי: מי שזכאי על-פיו - זכאי, ומי שאינו זכאי על-פיו - אינו זכאי. העותר אינו זכאי על-פי חוק הביטוח הלאומי, וממילא לא קנה עילה לתביעתו כנגד המוסד לביטוח לאומי.

העתירה נדחית.

היום, ח' בסיוון התשנ"ט (23.5.99)

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

99000100. G06