ע"א 10061/16 גיהאד עלי שמרי נ. יורשי המנוח אליעזר מזרחי ז"ל

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 59882-05-12 ( הנשיא

א' פרקש )

מיום 10.11.2015 ומיום 14.12.2016 (להלן ביחד: פסק הדין ).

1.

בפסק דין חלקי מיום 10.11.2016 נתן בית המשפט המחוזי סעד הצהרתי לפיו המשיבים הם בעלי הזכויות במקרקעין הידועים כגוש 30615 חלקה 118 בשכונת בית חנינא שבירושלים (להלן: המקרקעין ) . כן הורה כי עד ליום 12.2.2017 יְפָנוּ המבקשים את הבתים שבנו על המקרקעין, מכל חפץ ואדם. למשיבים הורה להודיע, עד ליום 24.11.2016, אם הם מעוניינים בהישארותם של הבתים ותשלום שווי הבנייה למבקשים או בסילוקם של המחוברים מהמקרקעין. המשיבים הודיעו כי הם עומדים על הסרת המחוברים מהמקרקעין בהתאם לפסק הדין החלקי. בהתאם לכך, הורה בית המשפט המחוזי למבקשים, בפסק דין משלים מיום 14.12.2016, לסלק את המחוברים מהמקרקעין, כאמור בפסק הדין החלקי.

2.

בבקשה שלפני טוענים המבקשים כי הבתים המצויים על המקרקעין הם בתי המגורים היחידים שלהם ושל בני משפחותיהם, ולפיכך משמעות פינויָם היא השלכתם לרחוב. לשיטת המבקשים, סיכויי הערעור שלהם טובים ואף מצוינים, שכן המשיבים לא השכילו להוכיח את זכויותיהם במקרקעין והסתמכו על מסמכים לא קבילים שלא ניתן היה לבסס עליהם ממצאים כלשהם. עוד טוענים המבקשים כי תביעתם של המשיבים התיישנה, שכן לצורך חישוב תקופת ההתיישנות, המבקשים נכנסו בנעלי מי שמכרו להם את הזכויות, ותקופה זו עולה על 15 שנים (תקופת ההתיישנות לגבי מקרקעין בלתי מוסדרים). טענה נוספת של המבקשים היא כי שגה בית המשפט כשקבע כי לא קמה להם ההגנה הקבועה בסעיף 23 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. עוד טוענים הם, כי בית המשפט לא רשאי היה ליתן סעד של הריסה, שכלל לא התבקש בכתב התביעה.

3.

המשיבים מתנגדים לבקשה לעיכוב ביצוע וטוענים שהכלל הוא שהגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה. לשיטת המשיבים, סיכויי הערעור אינם טובים במידה המצדיקה עיכוב ביצוע, וחוזרים על עיקרי פסק הדין. אשר לנושא הסעד של הריסת המבנים, המבקשים מאשרים כי לא התבקש סעד כזה ולדבריהם אף לא ניתן סעד כזה, אלא סעד של פינוי המקרקעין בלבד. לדבריהם, הריסת המבנים נובעת מצו הריסה הרובץ על המבנים עקב הקמתם ללא היתר בנייה. לטענת המשיבים, מתן עיכוב ביצוע יגדיל בצורה משמעותית את נזקיהם הכספיים, עקב חוסר היכולת לעשות שימוש במקרקעין שלהם ואי יכולת לממש את זכותם הקניינית.

4.

לאחר שעיינתי בפסק הדין ובטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לעכב את ביצועו של פסק הדין, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור. זאת, משום שביצוע פסק הדין על אתר משמעו הריסת המבנים בהם מתגוררים המבקשים, צעד בלתי הפיך שיגרום להם נזק אדיר. אין חולק כי למשיבים הזכות לממש את זכותם הקניינית כפי שנקבעה בפסק הדין וכי ככלל הצד הזוכה בפסק הדין רשאי ליהנות מזכייתו אף אם הוגש ערעור. עם זאת, שעה שמדובר בנזק בלתי הפיך כאמור לעיל, מאזן הנוחות נוטה לטובתם של המבקשים. לא ראיתי לנכון להיעתר לדרישתם של המשיבים לחייב את המבקשים בערובה להבטחת תשלום דמי שימוש במקרקעין, שכן בכתב התביעה לא נדרש סעד של דמי שימוש.

הבקשה התקבלה. אין צו להוצאות.