ע"א 10121/01 סביחאת לוטפי עפיף נ. סביחאת ויסאם ג'סאן

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' גילאור) מיום 22.11.01, אשר קבע כי בקשת המבקשים לתיקון כתב תביעתם וצירוף נתבע נוסף, תידון לאחר הדיון בבקשת המשיבה לסלק את התביעה נגדה על הסף.

1.המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה לפיצויים בגין נזקיהם בתאונת דרכים בה נפגע המבקש 1 (להלן: המבקש). המבקשים 2 ו3- הם הוריו של המבקש. תאונת הדרכים אירעה בכביש מגידו-ג'נין בעת שנסע המבקש ברכב אשר לא היה מבוטח בביטוח חובה כנדרש. התביעה הוגשה כנגד המשיבה 2 - היא הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, מכוח מעמדה הסטטוטורי לפצות נפגע בתאונת דרכים הזכאי לפיצויים שאין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח (להלן: המשיבה). במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, טענה המשיבה כי הואיל והתאונה אירעה בשטחה של הרשות הפלסטינית, החבות לפצות את המבקשים אינה מוטלת עליה כי אם על הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: הקרן הפלסטינית). לפיכך ביקשה לדחות את התביעה נגדה על הסף. המבקשים התנגדו לבקשת המשיבה, וטענו כי האחריות לפצותם מוטלת על המשיבה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975- ולחילופין מכוח הצו בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יו"ש) (מס' 776), תשל"ו1976- (להלן: צו הפיצויים ביו"ש). עם זאת, מטעמי זהירות, הגישו המבקשים לבית המשפט בקשה לצרף את הקרן הפלסטינית כנתבעת נוספת חילופית, למקרה שייקבע כי האחריות לפיצויים אינה מוטלת על המשיבה. בנוסף על כך עתרו המבקשים לתקן את כתב תביעתם, גם במובן זה שיוסף מקור חלופי לאחריותה של קרנית לאמור, צו הפיצויים ביו"ש.

בית המשפט המחוזי קבע, כי בטרם הדיון בבקשת המבקשים לצירוף הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, תידון בקשת המשיבה לסילוק התביעה נגדה על הסף לאור חוות הדעת שהוגשו בעניין מקום אירוע התאונה.

על החלטה זו עותרים המבקשים ליתן להם רשות ערעור.

2.המבקשים טוענים כי אם תידחה תביעתם נגד המשיבה ובית המשפט יקבע כי החבות מוטלת על הקרן הפלסטינית, הרי שהכרעה זו לא תחייב את הקרן הפלסטינית כמעשה בית דין מהטעם שלא היתה צד למשפט, ועלול להיווצר מצב בו תביעת המבקשים כנגד הקרן הפלסטינית, שתוגש בפורום אחר, תידחה אף היא, כך שהמבקשים ייפלו "בין הכסאות". המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענת המשיבה, אין כל "תחרות", כביכול, בין הקרן הפלסטינית לבינה, וזכויותיו של המבקש כנגד הקרן הפלסטינית, אם קיימות, אינן קשורות או נגזרות מההליך כנגד המשיבה, אלא מהחוק והדין שקיים ברשות הפלסטינית, שלמשיבה אין כל נגיעה אליהם. לפיכך, לעניין בירור חבותה של המשיבה, אין כל צורך בנוכחותה של הקרן הפלסטינית. המשיבה טוענת גם כי בקשת המבקשים לצירוף הקרן הפלסטינית נועדה להקנות סמכות לבית המשפט בישראל, אף כי ברור כי הפורום הנאות לקיום דיון בתביעתו של תושב פלסטיני נגד קרן פלסטינית הוא בית המשפט הפלסטיני. כן טוענת המשיבה, כי יש לדחות את הבקשה לצירוף הקרן הפלסטינית נוכח השיהוי בהגשת הבקשה - כשלוש וחצי שנים לאחר הגשת התביעה.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לדון תחילה בבקשת המשיבה לדחות נגדה את התביעה על הסף, שכן הכרעה בבקשה זו עשויה לייתר את הצורך לדון בבקשת המבקשים. כך, אם תידחה בקשת המשיבה וייקבע כי היא נושאת באחריות לפיצוי המבקשים - הרי שמבקשים יחזרו בהם מבקשתם לצירוף הקרן הפלסטינית כנתבעת. מאידך, אם אכן תתקבל בקשת המשיבה וייקבע כי החבות לפיצוי המבקשים מוטלת על הקרן הפלסטינית, הרי שיהא על המבקשים להגיש את תביעתם מחדש בבית משפט המוסמך. טענתם המבקשים כי צירופה של הקרן הפלסטינית לתביעה בשלב זה דרוש על מנת שהחלטתו של בית המשפט תחייב אותה כמעשה בית דין, אינה עולה בקנה אחד עם הפרשנות שניתנה לתקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- ואינה נכונה לגוף הדברים. תקנה 24 הנ"ל מעניקה לבית המשפט סמכות לצרף תובע או נתבע נוסף אשר נוכחותו בבית המשפט דרושה "כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". כך, למשל, טענת נתבע שלא הוא כי אם אדם אחר גרם לתאונה אינה בעליל טענה המחייבת את נוכחותו של האחר במשפט. מטרת המשפט היא לקבוע את אחריותו של האדם אשר נתבע לדין. אם יקבע בית המשפט, אגב דחיית התביעה כי אדם אחר אחראי לתאונה, אין פירושו שאותו אחר הוא בעל דין דרוש כבר עתה, וכי צירופו של אותו אחר חיוני על מנת שבית המשפט יכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה. הטעם לכך הוא, כי 'השאלות הכרוכות בתובענה' פירושן, הפלוגתאות העולות מן התביעה כמו שהוגשו, ולא הפלוגתאות מתביעה אחרת שהתובע יכול היה להגישה. תקנה 24 אינה מיועדת למנוע ריבוי משפטים, כי אם לאפשר צירוף בעל דין שנוכחותו דרושה על מנת שבית המשפט יוכל להכריע ביעילות ובשלמות בפלוגתאות שקמו עקב הגשת התובענה העומדת לבירור (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, 1995), בעמ' 198). במקרה זה צירופה של הקרן הפלסטינית אינו דרוש כלל על מנת שבית המשפט יכריע ביעילות בשאלת אחריותה של המשיבה לפיצוי המבקשים.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בבקשה זו בסכום כולל של 10,000 ש"ח.