ע"א 1016/12 מורן כרמל נ. וולפמן תעשיות בע"מ

הנשיא א' גרוניס:

1.

ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ש' אלמגור ) בו נדחתה תובענה של המערערת להצהרה כי היא זכאית להירשם כבעלים של דירה מסוימת (להלן – הדירה ), הנמצאת בכפר-סבא.

2.

המערערת הינה בתו של המשיב 8 (להלן – האב ). ביום 5.9.1998 חתמו המערערת ואחותה על הסכם (להלן – ההסכם ) עם האב, ולפיו הדירה תירשם על שם הבנות ללא תמורה. עוד נקבע בהסכם כי הבנות אינן רשאיות למכור את הדירה או לשעבדה בלא אישור האב, וכי "זכות המגורים בדירה ו/או הזכות להשכירה ו/או הזכות לקבל דמי שכירות יהיו של צד א' [האב] עד לאריכות ימים". כמו כן נקבע בהסכם כי האב רשאי למשכן את הדירה "לפי ראות עיניו" בלא צורך לקבל רשות מן הבנות. כשנה לאחר חתימת ההסכם נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה לזכות הבנות. ביום 2.9.2004 נרשמה בלשכה משכנתה לטובת המשיב 9 (להלן – הבנק ) להבטחת הלוואה שנתן הבנק לאב. לעניין זה חתמו הבנות, עוד ביום 14.6.2004, על מסמך בו נאמר כי הן מסכימות להעברת הבעלות בדירה לאב וכן לרישום משכנתה לטובת הבנק. ביום 11.5.2008 חתמה האחות על תצהיר ולפיו העבירה את זכויותיה בדירה למערערת בלא תמורה. האב המשיך להתגורר בדירה בכל השנים הרלוונטיות. בשנים 2010-2008 הוטלו

עיקולים על

הדירה על סמך בקשות של נושים שונים של

האב, הם המשיבים 7-1.

3.

בתובענה שהגישה המערערת היא ביקשה שיוצהר כי אין תוקף לעיקולים שהוטלו, שכן לאב לא היו, לטענתה, כל זכויות בדירה. כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את התובענה. על יסוד האמור בהסכם ונוכח דבריה של המערערת בעדותה, קבע בית המשפט כי כוונתם של הצדדים להסכם הייתה כי הזכויות בדירה תינתנה לבנות רק לאחר מותו של האב, וכי על כן אין תוקף למתנה שנתן האב בגדר ההסכם. זאת משום שההסכם מנוגד לאמור בסעיף 8(ב) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. סעיף זה קובע כידוע כי מתנה הניתנת כך שתוקנה רק לאחר מותו של הנותן אינה תקפה, אלא אם נעשתה בצוואה.

4.

אנו סבורים שצדק בית המשפט המחוזי משדחה את התובענה שהגישה המערערת. קשה לקבל כי האב העביר זכויות כלשהן על פי ההסכם לבנות כאשר הוא שמר לעצמו את הזכות למכור את הדירה, לשעבדה, להשכירה, לקבל דמי שכירות תוך ציון שהזכויות האחרונות נתונות לו "עד לאריכות ימים". אף אם נתעלם מן הביטוי "עד אריכות ימים", ספק אם המתנה אכן הייתה מתנה, שהרי האב שמר לעצמו את כל הזכויות הנגזרות מזכות הבעלות בנכס. כאשר מצרפים לכך את העובדה שהאב המשיך להתגורר בדירה אין מנוס מן המסקנה שהבנות, ולאחר מכן המערערת, לה ניתן ב"מתנה" החלק של האחות, לא קיבלו דבר וכי הזכויות בדירה נותרו בידי האב. אף אם נניח שהבנות היו זכאיות לזכות כלשהי מכוח ההסכם, הרי הזכות אמורה הייתה להתקבל רק לאחר מותו של האב. על כן, לא נפלה שגגה משבית משפט קמא קבע כי אין תוקף להסכם, נוכח האמור בסעיף 8(ב) לחוק הירושה.

5.

מכאן שאין לומר כי אין תוקף לעיקולים שהוטלו וכן לשעבוד בשל כך שלאב לא היו כל זכויות בדירה. הזכויות אומנם נותרו בידיו ולפיכך העיקולים עומדים בתוקף. על כן צדק בית משפט קמא בדחותו את התובענה.

הערעור נדחה. המערערת תישא בשכר טרחה בסך 25,000 ש"ח לזכות המשיבה 3 ובאותו סכום לזכות המשיב 5.