ע"א 1018/14 אמבולנס חנוך בע"מ נ. פקיד שומה חולון

למערערת 1 הוצאה שומה לפי מיטב השפיטה לשנים 2002-2000 לאחר שספריה לשנים 2002-1999 נפסלו. כמו כן הוצאו שומות למערער 2 לשנות המס 2003-2001.

ערעור שהגישו המערערים על שומות אלה נדחה על ידי בית המשפט קמא למעט שני עניינים שבהם ראה בית המשפט קמא לשנות מן השומות, האחד נוגע להפחתת המע"מ מן המחיר שקבע המשיב לעניין פינוי חולים והשני נוגע למחיר הממוצע שנקבע לעניין פינוי נפטר, אותו העמיד בית המשפט על סך של 1,500 ש"ח במקום 2,500 ש"ח שקבע המשיב בשומות שהוציא. כמו-כן קיבל בית המשפט קמא, בהיעדר תשובה מטעם המשיב, את טענת המערער 2 כי יש לזקוף את המשיכות שביצע מקופת המערערת 1 כהכנסה אצלו רק לשנים שבהן נמשכו הכספים וכן כי יש לקזז את הריבית שבה חויב חשבון החברה לגבי משיכות אלה, שהוצגו כהלוואות. פרט לאמור לעיל, דחה כאמור בית המשפט קמא את הערעור על שני ראשיו (לעניין שומות המערערת 1 ולעניין שומות המערער 2) בקובעו כי מחומר הראיות שהוצג בפניו, לרבות עדויות הנהגים שעבדו אצל המשיב, הוא התרשם כי קביעות המשיב בשומות היו "על הצד הזהיר לטובת המערערת" (פסקה 14 לפסק-הדין).

פסק-דינו של בית המשפט קמא מבוסס על עניינים שבעובדה ועל הערכותיו של רואה חשבון אסטרוגו מטעם המשיב אותן מצא בית המשפט סבירות ומבוססות (בכפוף לתיקונים שהוכנסו בהם, כאמור לעיל). על פי הלכה הנוהגת, שלאורה פסק גם בית המשפט קמא, משלא הוכח בראיות מתאימות – והנטל בעניין זה הוא על המערערת 1 – כי השומות שהוצאו לה לפי מיטב השפיטה הן שרירותיות או מופרכות, אין מקום להתערב בהן (ע"א 731/88 בוכמן נ' פקיד שומה תל-אביב , פ"ד מו(4) 265, 267 (1992)).

הטעמים שבגינם נדחה ערעורו של המערער 2 ונדחתה גרסתו כי המשיכות שביצע מקופת המערערת 1 היו הלוואות ולא הכנסות, אף הם אינם מצדיקים התערבות בהיותם מבוססים על ממצאי עובדה מפורטים המסברים את האוזן.

סיכומו של דבר – הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיב הוצאות בערעור ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח.