ע"א 1029/02 עזבון המנוח שעבאן דיב חליל שעבאן דיב חליל נ. מחמוד חוסין שעב

בפניי בקשה לביטול החלטה המורה על דחיית הערעור שבכותרת, באין הפקדת ערבון.

1.ההחלטה האמורה ניתנה ביום 20.5.02. היא ניתנה לאחר שהמערערים לא הפקידו ערבון במועד, ולא הגיבו להתראה על רישום ההליך לדחייה באין הפקדת ערבון. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 6.6.02.

2.לבקשה מצורפים שני תצהירים. האחד של עו"ד כהן, בא כוח המערערים, הטוען כי מתוך היסח הדעת ונוכח עומס רב, לא הצליח ליצור קשר עם המערער. נטען כי היה קושי באיתור המערער, ולאחר איתורו, הוסבר לו מה עליו לעשות, והמערער הצליח לגייס במאמצים מרובים את סכום הערבון, אך באיחור. לא נמסרו תאריכים, לרבות המועד בו נמסר למערער על הצורך בגיוס כספי הערבון.

אף המערער בע"א 1029/01 צירף תצהיר, ובו טען כי הוא אדם מבוגר, חולה ובעל משפחה מרובת ילדים, המתקיים בקושי מקצבת ביטוח לאומי. לטענת המערער, לאחר שהודיע לו בא כוחו על החובה להפקיד ערבות בנקאית, פנה המערער לבנק, אשר סירב להעמיד לרשותו ערבות בסכום הנדרש בשל מצבו הכלכלי. כמו כן, קו הטלפון של המערער היה מנותק, עקב מצבו הקשה. המערער טוען, כי רק לאחר מאמצים, שלא פורטו, הצליח בקושי לגייס את סכום הערבון.

יצויין, כי לבקשה שבפניי מצורפת ערבות בנקאית על הסכום הנדרש.

3.ההלכה הנוהגת בבקשות לביטול החלטה בדבר דחיית ערעור בשל אי הפקדת הותוותה לאחרונה בהחלטת כב' הרשם אוקון בע"א 2237/01 טיראן עראידה נ' המועצה להסדר ההימורים

פ"ד נו(1) 865. באותה פרשה נקבע, כי התכלית העיקרית של המכשיר הדיוני של דחיית ערעור בשל אי הפקדת ערבון, היא

"לגרוע מן הרישום הליכים שנזנחו על ידי הצדדים. הזנחת ההליך יכולה להתבטא בנטישתו המודעת או באי מילוי חובות באופן עקבי ושיטתי, המפריע באופן ממשי לעבודת בית המשפט. המקרה של דחיית ההליך עקב אי הפקדה מקפל בתוכו הנחה שבעל הדין מגלה בהתנהגות זו כוונה לנטוש את ההליך או מפגין חוסר אכפתיות לגבי ניהולו. אי ההפקדה מהווה גם התעלמות מהאינטרס של יתר בעלי הדין".

בהמשך לכך נקבע, כי :

"סמכות הדחייה אינה יכולה לעמוד, כאשר מתחוור שלמחדליו של בעל הדין יש הסבר מניח את הדעת. לא ניתן להשקיף על אי ההפקדה ועל הדחייה שבעקבותיה כעל מחדל חמור הגורר עונש מרפא. דחיית ההליך אינה ענישה. היא נועדה לשרת את קידום ענייניהם של כלל המתדיינים, ואין להפעילה אלא בצורה מידתית. להפעלה נוקשה מידי של סמכות זו יש השפעה שלילית בדיוק כמו להתעלמות ממחדלי בעלי הדין. כשם שאין להשלים עם התעלמות מצווי בית המשפט משום שכרוך בה הסיכון של הכחדת כל עוגן של קביעות, כך הקפדת יתר, עלולה להפוך "סדרנים" יעילים - תקנות סדר הדין - לאדונים מסוכנים."

כן נקבע, כי יש לאזן בין האינטרסים של הצדדים הנוגעים בדבר, ולבחון, במסגרת זו, האם מצביעים המשיבים על שינוי מצב לרעה בהסתמך על כך שהערעור נדחה, והאם הונעה ההחלטה בדבר דחיית ההליך על ידי המשיבים.

4.(א) כיצד עומדים דברים אלה במקרה שבפניי? איני סבור כי בפניי יש הסבר סביר למחדלי המערערים. טענות המערערים לדלות כלכלית, אשר הקשתה על הפקדת ערבון, נטענו בלא כל פירוט. טענות דומות אף נדחו בהחלטת כב' הרשם אוקון מיום 21.3.02, בבקשה לפטור מערבון. דחיית הערעור נעשתה כחודשיים לאחר ההחלטה האמורה. לא ניתן כל הסבר ברור מהו הגורם לאיחור בהפקדת הערובה. ההסברים שניתנו לוקים בחוסר פירוט ובהירות, ואינם בהכרח מתיישבים זה עם זה. אף לא הובהר מדוע, לכל הפחות, לא הוגשה בקשה מתאימה למתן ארכה לצורך הפקדת ערובה, ולו באיחור, ולא ניתנה כל תגובה להודעת בית המשפט על רישום ההליך לדחייה. בכל אלה, אגב, שונה מקרה זה ממקרה עראידה, שם נעשו ניסיונות לפנות לבית המשפט בבקשת ארכה. דומה, כי מצד התנהגות המערערים רחוק מקרה זה מלבטא יחס הולם של בעל דין לבית המשפט ובעל הדין שכנגד, ומה גם שהמערערים ידעו היטב כי בקשתם לפטור מהפקדת ערבון נדחתה. עם זאת, ניתן לומר כי הבקשה הנוכחית אינה בקשת סרק, במובן זה שצורפה לה ערבות בנקאית על הסכום הנדרש, ויש בה כדי להראות עניין ממשי של המערערים בהליך.

(ב) אשר למשיבים, הרי שבדומה לעניין עראידה, אף במקרה זה לא הונעה דחיית ההליך מפעולה שלהם, ומכך עולה כי האיחור בהפקדת הערבון לא פגע בהם במידה ממשית. אין ביד המשיבים גם להצביע על שינוי מצב לרעה מצידם, בגין ההחלטה על דחיית הערעור באין הפקדת ערבון. המשיבים אף אינם חולקים על טענות המערערים, לפיהן למערערים טענות הראויות להישמע במסגרת ערעורם. יש להעיר עוד, כי הבקשה שבפניי לביטול החלטת הדחייה הוגשה ביום 6.6.02, זמן ניכר לפני שהומצאה החלטה זו לבא כוח המשיבים, ביום 16.6.02. מכך עולה, כי המשיבים טרם הספיקו לגבש ציפיה כלשהי על יסוד החלטת הדחייה, בטרם הוגשה בקשת הביטול.

(ג) בעיני, מקרה זה הוא גבולי. במצב זה, נראה לי כי הבכורה צריכה להינתן לזכות המערערים למצות את הליך הערעור, זכות אשר זכתה למעמד חוקתי בסעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה (ראו ע"א 1050/01 גבעת כח מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' רוזנבלום, דינים עליון סא 157). במקרה זה, לא ניתן למצוא כל פגיעה במשיבים, ולו פגיעה בציפיה, אם איעתר לבקשה. זאת, גם על רקע צירוף הערבות הבנקאית על ידי המערערים לבקשה שבפניי. לכן, ניתן להעתר לבקשה, בכפוף לתשלום הוצאות הולם על ידי המערערים, אשר גרמו להליך מיותר זה במחדליהם.

התוצאה היא כי אני מבטל את ההחלטה מיום 20.5.02 על דחיית הערעור באין הפקדת ערבון. ביטול זה יהיה מותנה בתשלום של הוצאות, בסך 2,000 ₪, לידי המשיבים, תוך 21 ימים מקבלת החלטה זו. הודעה על תשלום ההוצאות תומצא לבית המשפט תוך המועד האמור. לא ישולמו ההוצאות תוך המועד האמור, תישאר החלטת הדחייה מיום 20.5.02 על כנה, בלא צורך בכל הודעה או החלטה נוספת.