ע"א 1036/03 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ. נירה בורינשטיין

1.בקשה למתן צו עיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט י' כהן) עד למתן החלטה בערעור שהוגש לבית משפט זה.

הזכויות בדירה נשוא ההתדיינות, רשומות אצל המשיבה 6 על שמם של המשיבים 4 ו-5. הללו מכרו אותה למשיב 2, שלא נרשם אצל המשיבה 6, והוא מכרה למשיבה 1. כאשר פנתה המשיבה 1 בהמרצת פתיחה לבית המשפט קמא שיתן פסק דין הצהרתי המורה על רישומה כבעלת הזכויות בדירה, בא המבקש וטען כי לזכותו התחייבות שמסר המשיב 2 לרישום משכנתא בנכס. בית המשפט קמא, אשר מצא על סמך חומר הראיות שהוצג לו כי המשיבה 1 שילמה את מלוא התמורה בתום לב, קבע כי היא תירשם כבעלת הזכויות בדירה. זאת, בכפוף לרישום הערת אזהרה עד לגובה סכום הלוואת המשכנתא, לטובת המבקש, אשר סכסוכו עם המשיב 2 צריך, כך קבע בית המשפט קמא, להתברר במסלול הרגיל.

המבקש ביקש מבית המשפט קמא שיעכב את ביצוע פסק דינו עד לבירור הערעור שהגיש. בית המשפט קמא דחה את בקשתו, כיוון שבקשתו נעדרה התייחסות ממשית לנזק שכביכול ייגרם לו אם יבוצע פסק הדין. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שבפניי.

2.המבקש סבור כי שגה בית המשפט קמא בהתעלמו מסיכויי הערעור שהגיש. אשר למאזן הנוחות, הוא טוען כי רישום הזכויות בדירה על שם המשיבה 1 יגרום לו נזק בלתי הפיך, מאחר שיש חשש כי המשיבה 1 תעביר ו/או תשכיר את הדירה לצד שלישי. אל עמדת המבקש הצטרפה המשיבה 6, הסבורה כי לאור אופיין החוזי של הזכויות הרשומות אצלה, אין ביכולתה לרשום הערת אזהרה כפי שהיא נדרשת לעשות בפסק הדין, וכל שניתן לעשות הוא לרשום את תוצאות פסק הדין, ואולם רישום זה אינו מעניק למבקש את ההגנה שמעניקה הערת אזהרה.

המשיבה 1 והמשיב 3 מתנגדים לבקשה, בטענה שהמשיב לא ביסס את טענתו כי ייגרם לו נזק אם תירשם הדירה על שם המשיבה 1. זאת, לעומת הנזק שייגרם למשיבה 1, הדרה בנכס, אם הדירה תיוותר רשומה על שם המשיבים 4 ו-5, העלולים להעבירה לצד שלישי. המשיבים 4 ו-5, מצידם, מתנגדים לבקשה, כיוון שהמשך רישום הדירה על שמם מונע מבעדם מלקבל הלוואה הדרושה להם לשם רכישת דירה אחרת בה הם מעוניינים.

מקובלות עלי מסקנות בית המשפט קמא לפיהן המבקש לא הצליח להצביע על הנזק הבלתי הפיך שייגרם לו אם יבוצע פסק הדין. גם בבקשה שהגיש לבית משפט זה, הסתפק המבקש בהתייחסות סתמית לעניין זה, מבלי להביא כל ראייה לביסוס טענתו. בכך הוא לא מילא את חובתו של המבקש את בית המשפט לסטות מהכלל לפיו כל עוד לא נהפך בערעור, פסק דין אשר ניתן על יד בית המשפט הינו תקף לכל דבר ועניין. בית המשפט יפעיל שיקול דעתו וייענה לבקשת עיכוב ביצוע פסק דין, רק לאחר שהוכח בראיות ממשיות כי אם יבוצע פסק הדין, ייגרם למבקש נזק שלא ניתן יהיה לרפא אותו אם טענותיו יתקבלו בערעור. משהמבקש לא הניח תשתית ראייתית לביסוס טענה שכזו, הרי שאף אם הייתי מקבל את טענתו כי סיכויי ערעורו טובים, לא היה בכך כדי להועיל לו. על כן, איני נדרש להכריע בשאלת סיכויי הערעור שהגיש.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים 1 ו-2 בסך 5,000 ש"ח.