ע"א 10384/05 בית החולים קרית צאנז ע"ש לנידאו נ. בן עמר בר-און בע"מ מתכנני

המבקש, בית-החולים ע"ש לניאדו בנתניה, הזמין מן המשיבה, בעלת משרד תכנון אדריכלי, עבודה לתכנון מרכיבים שונים במרכז הרפואי. בשלב כלשהו נפלה בין הצדדים מחלוקת באשר לתמורת העיסקה, ואף בהליך בוררות שקיימו לא היה כדי ליישב מחלוקת זו. המבקש הגיש, אפוא, תובענה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, כי יוצהר ששילם למשיבה את מלוא התמורה, ואינו חב לה עוד דבר. המשיבה הגישה תביעה-שכנגד. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ה' גרסטל) דחה את התביעה, קיבל את התביעה-שכנגד, וחייב את המבקש לשלם למשיבה סכום של כ-510 אלף דולר. על פסק-הדין ערער המבקש לבית-משפט זה, ולערעורו צרף את הבקשה שבפני, לעיכוב ביצועו של פסק-הדין עד להכרעה בערעור.

טענות המבקש הן, בתמצית, כי סיכויי ערעורו טובים וכי חיובו לקיים את פסק-הדין כבר עתה, יפגע קשות ביכולתו להעניק שירותים רפואיים, שכן אין ברשותו כספים נזילים בסכום כה גדול. מה גם, כך על-פי הטענה, שהמשיבה היא חברה פרטית שהון מניותיה זעום, וספק אם ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמתו אם יזכה המבקש בערעורו. המשיבה טוענת, כי אין מקום לעיכוב הביצוע שכן היא חברה ותיקה ובעלת מוניטין רב, מצבה הכספי שפיר ואין חשש כי לא תוכל להשיב את הסכום שישולם אם כך יורה בית המשפט. הטענה בדבר פגיעה בשירותים הרפואיים לא בא זכרה, כך טוענת המשיבה, בבקשה דומה שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי, ומכל מקום לא עלה בידי המבקש להוכיח את טענתו זו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל דעה כי דינה להדחות. כידוע, פסק-דין יש לקיים מיד לכשניתן, ובלבד שאין יסוד לחשש כי קיומו יסכל את הדיון בערעור שהוגש עליו. משמדובר בהכרעה שהיא כספית במהותה, קטן החשש האמור, ועל החפץ בעיכוב להוכיח כי לא ניתן יהיה להשיב לו את כספו אם יזכה בערעור. לא שוכנעתי, כי מצבה הכספי של המשיבה מעמיד בסכנה את יכולתה להשיב את הסכום בו זכתה, אם תידרש לכך. ובאשר למצבו הכספי של המבקש, טענה זו נטענה בעלמא, ולא הוכח קושי ממשי שהמבקש יקיים את חובתו שלפי פסק-הדין כבר עתה.

על יסוד האמור אני דוחה את הבקשה. המבקש ישא בשכר-טרחת בא-כוחה של המשיבה בבקשה זו, בסך של 2,000 ש"ח.