ע"א 10396/02 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. אבו ג'והר פארס

השופט א' ריבלין:

המשיב (הוא המערער שכנגד), נפצע בתאונת דרכים וסבל שברים בקרסול רגל ימין, במרפק, באגן ובברך. מומחה רפואי שנמנה על ידי בית המשפט קבע, כי נותרה לו נכות של 35.2%, זאת אף שבצילומי הרנטגן שנערכו למשיב נמצא כי השבר במרפק, באגן ובפרקי הירכיים התחבר היטב, וכך גם השבר בקרסול ימין, וכי השבר בשורש כף יד ימין התחבר תוך התפתחות מדרגה. בתצהיר שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי הוא טען, כי בעקבות התאונה נפגע כושר התפקוד שלו בצורה קשה ביותר, עד שמתקשה הוא לבצע גם פעולות פשוטות, שגרתיות ויומיומיות. בחקירתו בבית המשפט הוא שב וטען, כי אינו מסוגל לבצע עבודות מהסוג שביצע בעבר, כגון עבודות גג ושיפוצים. דא עקא, שבבית המשפט הוקרן סרט וידאו שצולם על ידי חוקרי המערערת ובו נחזה המשיב שהוא עוטה על ראשו כובע גרב ומעליו כובע קש רחב שוליים, שאינה התלבושת השיגרתית של טפסני הבניין. כשהוא סבור כנראה, שלבוש זה מגן עליו מעינא בישה, נחזה המשיב כשהוא מטפס לגג הבניין על סולם, מתהלך על הגג בחופשיות, מבצע עבודות בידו הפגועה, ובהן ניסור לוח עץ, שימוש בפטיש, ונעיצת מסמרים באמצעות פטיש אוויר. הוא נראה גם גורר במו ידיו קומפרסור. בכל אלה לא היה כדי לשכנע את המומחה הרפואי כי הוא טעה בהערכותיו. גם בית המשפט המחוזי בחר להעריך את שיעור הפגיעה התיפקודית שלו בשיעור ניכר של 25% ובהתאם לכך חישב את הפסדי ההשתכרות שלו.

המערערת, חברת הביטוח שכיסתה את השימוש ברכב בו ארעה התאונה, ביקשה להתערב בקביעותיו של בית המשפט הן באשר למידת הגריעה מכושר ההשתכרות, והן באשר להערכת בסיס השכר. גם המשיב הגיש עירעור מטעמו. הוא מצידו סבור, כי שיעור הפגיעה התיפקודית שלו גבוה מזה שנקבע ומכל מקום אינו פחות משיעור הנכות הרפואית.

אכן, תכופות, במיוחד בהעדר נתונים אחרים, עשויה הנכות הרפואית לשמש אמת מידה חותכת או מרכזית לקביעת הגריעה התפקודית. לא זה המקרה כאן. נסיבות המקרה הן כאלה, שלאורן שקלנו גם את האפשרות לקבוע כי המשיב לא היה זכאי כלל לסעד בשל התנהגותו. אולם, בחרנו להתמקד באומדן מציאותי של נזקיו.

באנו לכלל מסקנה, כי לאור הראיות שבאו במשפט ניתן היה להעריך את שיעור הגריעה התפקודית של המשיב למרב בגובה של 15%. כיוון שכך, יתוקן פסק דינו של בית המשפט המחוזי באופן שבגין הפסדי ההשתכרות בתקופה שראשיתה ביום 1.4.1998 וסופה יום פסק הדין, יפוצה המשיב בסכום של 43,230 ש"ח (במקום 70,000 ₪); ומיום פסק הדין ואילך יפוצה בסכום של 219,798 ש"ח (במקום 366,332 ₪).

שכר טירחת עורך הדין בערכאה הראשונה יתוקן בהתאם. יתר הוראות פסק הדין יעמדו בעינן. המשיב ישא בהוצאות המערערת בבית משפט זה, וכן בשכר טירחת עורך דינה בסכום של 15,000 ש"ח.