ע"א 10427/06 אריה גולובנציץ נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

1.

המבקש ומשיב 5 הם אחים, ובעלי מניותיהן של שלוש חברות, הן המשיבות 2-4 בבקשה זו. בשנת 2004, בעקבות סכסוך מתמשך בין האחים, עתר משיב 5 לבית-המשפט המחוזי בירושלים (פש"ר 976/04) בבקשה להורות על פירוקה של משיבה 2, לאחר שהאחים הגיעו למה שהוגדר כ"מבוי סתום", שגרם לפגיעה בתפקודה של החברה ולחובות שהלכו ותפחו, בהם חוב של כ-37,000,000 ש"ח לבנק מזרחי-טפחות בע"מ, הוא משיב 1 בבקשה שלפני. לאחר שניסיונות ליישב את הסכסוך בין האחים לא עלו יפה, קיבל בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' שפירא ) את הבקשה, והורה על פירוק החברה ועל מינויו של מפרק זמני.

2.

מספר חודשים לאחר מכן, נעתר בית-המשפט המחוזי לבקשת הבנק (ה"פ 3257/04), והורה על מינויו של כונס נכסים קבוע לנכסי החברה אשר הוסמך לעסוק, בין השאר, במכירתם של נכסי מקרקעין שבבעלותה.

3.

על שתי ההכרעות הנ"ל הוגשו ערעורים לבית-משפט זה. בע"א 4514/06, העוסק בהחלטה בדבר פירוק החברה, התקיים דיון מקדמי בפני כבוד השופטת א' חיות ובו הופנו האחים להליך גישור, שבסופו הגיעו להסכם פשרה אשר אם יקוימו כל תנאיו ניתן יהיה ליישב את המחלוקת בניהם. ע"א 10427/06, שענינו ההחלטה בדבר מינוי כונס נכסים קבוע, טרם נקבע לדיון, והמבקש עותר כי עד להכרעה בו יינתן סעד זמני המעכב את כניסתו של המינוי לתוקף.

4.

בבקשתו טוען המבקש, כי מכירת נכסי החברה במסגרת הליכי כינוס הנכסים תסב לו נזק קשה ובלתי הפיך, ועלולה לסכל את סיכויו לזכות בערעור. ומאידך, לבנק לא ייגרם כל נזק מעיכובם הזמני של הליכי המכירה, שכן הנכסים מניבים רווחים, המופקדים בחשבונותיה של החברה בבנק. ההחלטה בדבר מינויו של הכונס, נטען עוד,

הושתתה באורח בלעדי על ההחלטה בדבר פירוקה של החברה ויש לראותן כמקשה אחת, ועל כן קיים חשש מפני סיכולו גם של הערעור הנוסף שהוגש. לעמדה זו מצטרף גם משיב 5, בהודעתו מיום 24.1.07.

5.

הבנק מתנגד לבקשה. להשקפתו, לא זו בלבד שסיכויי הערעור קלושים, אלא שגם מבחינת מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן ערך הנכסים המיועדים למכירה נמוך מגובה החוב, ומכאן שכל עיכוב במכירתם מעצים את נזקו. במסגרת הפשרה אליה הגיעו האחים, מוסיף הבנק וטוען, ממילא הוסכם על מכירתם של הנכסים המשועבדים לבנק, ומכאן שמינוי הכונס לא יסב נזק למבקש.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לה. אמנם, הכלל הוא כי צד שזכה רשאי לממש את זכייתו לאלתר, ואין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי לעכב את ביצועה של ההחלטה עליה מערערים. ברם, נוכח האפשרות המסתמנת לסיומו של הסכסוך נושא הערעורים – יהיה נכון לסטות מכלל זה, ולאפשר למאמצים שננקטו לשאת פרי.

7.

אני מורה, אפוא, על עיכוב ביצועו של פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בה"פ 3257/04 עד להחלטה אחרת של בית-משפט זה. עם זאת, וכדי שהבנק לא ייצא וידיו על ראשו, יותנה עיכוב הביצוע בכך שהמבקש יפקיד בתוך 14 ימים בקופת בית-המשפט ערבות בנקאית אוטונומית בסכום של 3,000,000 ש"ח, להבטחת נזקי הבנק אם לסופם של דברים יידחו הערעורים.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות בהליך זה.