ע"א 10439/09 פלוני נ. ד"ר עדי דודידסון

א.

ענייננו בסיפור אנושי עצוב. שבו נולדה ילדה הסובלת מתסמונת מולדת מסוימת, ונטען בתביעה נושא הערעור לרשלנות המשיבים באבחון התסמונת בעת ההריון, וכתוצאה להולדה בעוולה ולפגיעה באוטונומיה, וכן לעילה חוזית כלפי משיב 1. המערערים הציגו חוות דעת בשאלת האחריות, והמשיבים – מספר חווֹת דעת מטעם בית המשפט קמא השתכנע שלא לטובה מחווֹת הדעת שהגישו המערערים, ומנגד השתכנע לטובה מאלה של המשיבים. חרף זאת טרח ומינה מומחה מטעם בית המשפט, וזה תמך באופן מלא בחווֹת הדעת שהוגשו מטעם המשיבים. בית המשפט קמא קיבל את חווֹת הדעת הללו, בין השאר כיון שהתסמונת המולדת אינה ניתנת, על פי הניסיון הרפואי, לאבחון טרום לידתי, והן כיון שגם אי אבחון באשר למצב מיוחד של אחת הכליות ולחוליה חצויה בעמוד השדרה לא הצביע בנסיבות על רשלנות. בית המשפט הגיע איפוא למסקנה כי אין אשם בנתבעים באשר להיווצרות התסמונת, שאינה ניתנת לגילוי. בית המשפט לא נדרש לטענת הפגיעה האוטונומיה.

ב.

הטענות בערעור התמקדו בכך שגם אם את התסמונת לא ניתן היה לאבחן, עניין הכליה והחוליה היה בגדר האפשר, וכן לא הופנתה האם לייעוץ גנטי ונפגעה האוטונומיה שלה. לפי הטענה, לא היה הדיון בבדיקות המוקדמות מעמיק דיו; ואילו ידעה את המצב לאשורו היתה פונה להפלה, כפי שעשתה במקרה מאוחר יותר.

ג.

מטעם המשיבים נטען, כי המעקב היה ראוי, וכי התסמונת והבעיות הכרוכות בו לא ניתנו לאבחון, ולא היה מקום להפנות לייעוץ גנטי; לא היתה פגיעה באוטונומיה, באשר לא ניתן היה להסביר לאם מה שלא היה ידוע ויכול להיות ידוע למשיבים, ואין המדובר בתסמונת גנטית; וכל בעיה שנתעוררה ושידעו עליה הופנתה לבדיקה ולטיפול.

ד.

לאחר שמיעת הטענות הצענו למערערים לחזור בהם מערעורם. אך הם לא קיבלו את ההצעה.

ה.

עם כל האהדה למערערים ולבתם, שאנו מאחלים לה אך טוב, ושמחנו גם לקרוא כי במקרים שכמותה בנו נשים את חייהן בצורה טובה, אין בידינו להיעתר לערעור. באשר לרשלנות (ולעילה החוזית), אין לנו אלא להצטרף לפסק הדין קמא, המבוסס על חווֹת דעת רפואיות, לרבות של מומחה בית המשפט, שבית המשפט השתכנע בהן. לא ראינו להתערב בממצאים הרפואיים שלפיהם לא רק שלא ניתן היה לאבחן את התסמונת המולדת, דבר שכנראה אין עליו חולק, אלא את מכלול הפגמים המולדים. בנסיבות אלה, וכיון שאין המדובר בתסמונת גנטית, לא היה מקום להפניה לייעוץ גנטי, ובסופו של יום – מהיעדר דבר שידוע היה למשיבים ולא הוסבר – לא נפגעה גם האוטונומיה של האם. על כן איננו נעתרים לערעור.

ו.

המערערים ישלמו הוצאות המשיבים בסך 10,000 ₪ לכל משיב. וכמובן לשיקול המשיבים, בנסיבותיהם של המערערים, אם לגבות את ההוצאות.