ע"א 10484/07 מאגנוס הנדסה ואחזקה בע"מ נ. אינגביר הנדסה בע"מ

ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ע' בנימיני ) מיום 29.11.2007, לפסול עצמו מלדון בה"פ 1058/07 וה"פ 1099/07.

1.

הצדדים הגישו לבית המשפט קמא בקשות לאישור וביטול פסק בורר. ביום 28.11.2007 פנו המשיבים בבקשה לאחד את הדיון בבקשות, ולהקדים את מועד הדיון שנקבע בבקשתם. בית המשפט, בהחלטה מיום 29.11.2007, נעתר לבקשה לאיחוד דיון, ואולם הוסיף כי בשל היכרות עם מערערת 4 לא יוכל לשמוע את התיק. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעור טוענים המערערים כי שגה בית המשפט כשלא נימק את החלטתו, וכי לגופו של עניין ההיכרות בין השופט למערערת 4 אינה מצדיקה פסילתו של בית המשפט. בהקשר זה צוין כי על פי תצהיר שצורף לערעור, ההיכרות בין מערערת 4 לשופט היא היכרות שטחית, קצרת ימים, אשר התרחשה לפני שנים רבות ונבעה אך מהיכרות של כל אחד מהשניים, השופט ומערערת 4, בנפרד, עם זוג חברים משותף. לט ענת מערערת 4 דובר בפגישות אקראיות בודדות בביתם של זוג החברים המשותף, והקשר התמצה בהיכרות גרידא שלא כללה יחסי קירבה. מעבר לכך, המפגש האחרון בין מערערת 4 לשופט היה באקראי, ברחוב, לפני כעשרים וחמש שנים, אז ניהלו השניים שיחה קצרה בה ציין השופט כי הוא מתמחה או עובד במשרד עורכי דין. לט ענת המערערת, מאז פגישה זו לא ראתה את השופט ולא שוחחה עימו. מעבר לכך, טוענים המערערים כי אופי הסכסוך שנמסר להכרעת השופט יש בו כדי לגרוע מהחשש למשוא פנים, וכי התצהיר התומך בבקשתם לביטול פסק הבורר ניתן על ידי אחד מהמערערים האחרים, ולא על ידי מערערת 4, ולכן זו אינה צפויה להיחקר במסגרת התובענות ומהימנותה לא תעמוד למבחן בפני בית המשפט.

2.

בהחלטתי מיום 7.1.2008, ביקשתי מהשופט, על-פי תקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להעיר את הערותיו בקשר לבקשת הפסלות. בתגובתו מיום 14.1.2008, הבהיר השופט כי לא סבר, כשלעצמו, כי יש בהיכרות בינו ובין המערערת 4 כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים, אך סבר כי מן הראוי שהתיק יועבר לשופט שאינו מכיר אישית את המערערת. לדברי השופט, מן ההיבט הציבורי הסדר כזה תורם לחיזוק אימון הציבור במערכת המשפט, גם אם מדובר בהיכרות שאינה עולה כדי "קרבה ממשית". עוד ציין השופט כי לו היה עליו לנמק את ההחלטה שלא לדון בתיק על-פי המבחנים שנקבעו בפסיקה הנוגעת לפסלות שופט, יתכן שלא היה יכול לעשות כן. השופט הדגיש כי לנוכח התרשמותה של המערערת 4 לגבי מהות וטיב ההיכרות ביניהם, אין כל מניעה מבחינתו לדון בתיק זה, במידה וזו תהיה החלטת בית-משפט זה.

3.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ובכלל זה בתגובת השופט, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. אכן במקרה הנוכחי מדובר בפסילה עצמית, ובעניין זה יש ליתן משקל נכבד לתחושת השופט הסובר כי לא ראוי הוא שידון בתיק. עם זאת, כבר נאמר בפסיקתנו כי להתחשבות זו בעמדת השופט יש גבולות. הם נקבעים על פי אמת המידה הידועה והמקובלת של חשש ממשי למשוא פנים. בסופו של דבר הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן. שופט אינו חופשי לפסול עצמו אך כדי להסיר חשש מלב המתדיינים. התחושה הסובייקטיבית צריכה להיות מלווה בנתונים אובייקטיביים, שיש בהם כדי להצביע על אפשרות ממשית למשוא פנים (ע"א 6275/03 שגיא נ' סלע (לא פורסם, 28.7.2003)).

4.

לגופו של עניין, לא שוכנעתי כי מתקיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, המצדיק אובייקטיבית את פסילת השופט לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה. סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי שופט לא יישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. סעיף 77א(א1)(1) לחוק מוסיף וקובע כי שופט לא יישב בדין ביודעו ש צד להליך , בא כוחו או עד מרכזי הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת . קרבה זו אינה אלא אותה קרבה שממשותה היא המבססת חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 1190/05 גבאי נ' אומצה מפעלי בשר בע"מ (לא פורסם, 5.6.2005)). בדיון בעניין פסלות יש לבחון, אפוא, את כלל נסיבות המקרה, בשים לב לאופי ההיכרות, מסגרתה, משכה ומשך הזמן שעבר מאז ההיכרות (ע"א 1011/97 פדידה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 10.3.1997); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 243 (2006)). יפים לענייננו דבריו של הנשיא שמגר, שציין כי:

"אם השופט יפסול עצמו בכל מקרה בו קיימת היכרות מן העבר או מן ההווה, בלי שהדבר מעוגן ביחסי קירבה מיוחדים, יפריז לצד החומרה ללא הצדקה עניינית וגם יכביד ללא צורך על פעולתה של המערכת השיפוטית. היכרות, ותהיה זו היכרות שבהווה, אינה הופכת את השופט לפסול. היא אינה יוצרת מראש חריצת דין אישית כה מהותית כלפי האדם עד שיהיה בכך כדי ליצור נטיית לב המשתלטת על שופט מקצועי בעזות כה רבה עד שאינו יכול להגיע להכרעה עניינית. זהו תחום מובהק אשר בו בא לידי ביטוי היישום של אמת המידה של השופט המקצועי היודע להשתחרר מהשפעתה של היכרות שגרתית... בענייני היכרות גרידא אין להפריז ואין להיתפס לנטיה לפסילה עצמית, כי היכרות אינה צריכה ליצור אצל השופט הממוצע והסביר כל נטיה לחומרה או לקולה, ואף אינה צריכה להצביע על אפשרות ממשית כאמור, בעיני ערכאת הערעור (מאיר שמגר " על פסלות שופט-בעקבות ידיד תרתי משמע " גבורות לשמעון אגרנט 87, 110-109 (התשמ"ז)).

במקרה הנוכחי עולה מהחומר בפני כי מדובר בהיכרות קצרת ימים, אשר התרחשה לפני למעלה מעשרים וחמש שנים, כמתואר בתצהירה של מערערת 4. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי הוכחה קירבה ממשית כנדרש, על מנת להקים עילת פסלות. חזקה על שופט מקצועי כי לא ייתן להיכרות מסוג זה להשפיע על הכרעה עניינית בתיק הנדון בפניו. השופט עצמו אף הבהיר בתגובתו כי אין בהיכרות בינו לבין המערערת 4 כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים, וכי לא "פסל" עצמו לדון בתיק כי אם ביקש שיועבר לשופט אחר. זאת ועוד, אין לנתק את הפסילה מהנסיבות: כפי שמציינים המערערים, במקרה הנוכחי דן השופט בבקשות לאישור וביטול פסק בורר. התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשת המערערים לביטול פסק הבורר, אינו תצהיר מטעם מערערת 4, ולכן היא אינה צפויה להיחקר במסגרת ההליכים, ומהימנותה לא תעמוד למבחן. בנסיבות אלה שוכנעתי כי לא נתגלה כל חשש אובייקטיבי למשוא פנים בהיכרות שבין השופט ומערערת 4, המצדיק את פסילת השופט.

אשר על כן, הערעור מתקבל. התיק יוחזר לשופט בנימיני להמשך הדיון.