ע"א 1051/16 חוג ידידי המרכז הרפואי אסף הרופא נ. ארלן הנדסת בנין ופיתוח ב

1.בפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 24.12.2015 (ת"א 11451-06-09, השופטת ו' פלאוט ).

2.המבקש, חוג ידידי המרכז הרפואי אסף הרופא, הוא מוסד ללא כוונת רווח אשר נועד לסייע לבית החולים אסף הרופא (להלן: בית החולים ) בפיתוח התשתיות והשירותים המוצעים על-ידו. המשיבה, אורלן הנדסת בנין ופיתוח בע"מ, היא חברה קבלנית שהתקשרה עם המבקש בשלושה חוזים לביצוע עבודות ושיפוצים בשלושה בניינים שונים בבית החולים.

3.הסכסוך בין הצדדים נוגע לשלושה חשבונות שהמשיבה הגישה למבקש במסגרת החוזים הנ"ל (להלן: החשבונות ). חשבונות אלה לא שולמו למשיבה, למרות שאושרו על-ידי גורמים שונים אצל המבקש, ולכן היא הגישה תביעה בסדר דין מקוצר בעניין זה לבית המשפט המחוזי. בקשת רשות להתגונן שהגיש המבקש נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי, אולם ערעור שהוגש על החלטה זו התקבל בבית המשפט העליון (ע"א 5055/10 חוג ידידי המרכז הרפואי אסף הרופא נ' אורלן הנדסת בנין ופיתוח בע"מ

(19.1.2012)) והתביעה הוחזרה לבירור בבית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון התנה את החזרת התביעה לבית המשפט המחוזי בכך שפיקדון של המבקש המצוי בידי בא-כוחה של המשיבה בסך של 3,000,000 שקל (וניתן במקור לצורך עיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי) יישאר על כנו ולא יושב.

4.בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת המשיבה והורה למבקש לשלם לה כדלקמן: סך של 5,856,547 שקל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה עד לתשלום בפועל; אגרת בית משפט בסך של 73,207 שקל; וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 300,000 שקל. בית המשפט המחוזי הורה כי הפיקדון בסך של 3,000,000 שקל יועבר לידי המשיבה על חשבון החוב הפסוק בחלוף 15 ימים ממועד מסירתו של פסק הדין למבקש.

5.בעיקרו של דבר, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבסס על ממצאים שנקבעו על סמך עדויות הצדדים. בית המשפט המחוזי קבע כי המנהל אינג' הנדל (להלן: הנדל ), שאישר את החשבונות מטעם המבקש, היה הגורם המוסמך לכך. עוד נקבע כי אישור החשבונות נעשה לאחר עיון, מחשבה ובדיקה מעמיקה של כל דרישה בנפרד. בית המשפט המחוזי המשיך וקבע כי אין בטפסים בדבר העדר תביעות שהמשיבה חתמה עליהם כדי לשנות ממסקנה זו מאחר שאינם רלוונטיים לחשבונות שביסוד המחלוקת בין הצדדים. בנוסף, בית המשפט המחוזי קבע כי במסגרת החשבונות אושר למשיבה תשלום בגין התייקרות אף מעבר למוסכם, וזאת לנוכח חלוף הזמן והעיכוב בתשלום החשבונות. בית המשפט המחוזי אף דחה את טענת המבקש ששולם למשיבה סך של 300,000 שקל ביתר שאותו יש לקזז מהתשלום. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש לא הוכיח ששולם כזה סכום וכן לא הציג כל ניסיון לדרוש השבה של סכום זה מהמשיבה.

6.מכתבי הטענות של הצדדים עולה כי לאחר מתן פסק הדין הועבר הפיקדון בסך של 3,000,000 לידי המשיבה.

7.המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ביום 8.2.2016, וביום 28.7.206 הגיש את הבקשה לעיכוב הביצוע, היא הבקשה שבפני.

8.בהחלטתי מיום 9.8.2016 הוצאתי צו עיכוב ביצוע ארעי לפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

9.לטענת המבקש סיכויי הערעור שהגיש הם גבוהים. המבקש מעלה טענות רבות בנוגע לתוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי כמו גם באשר לאופן הסקת המסקנות על ידו. המבקש טוען כי הנדל, שאישר את החשבונות, הסתייג מהם בעדותו. בנוסף, נטען כי בית המשפט המחוזי לא קיזז מהחוב הנטען תשלומים שונים שהמבקש שילם למשיבה, למרות שקיימות ראיות על תשלומם. המבקש ממשיך וטוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שדחה את טענתו לפיה התשלום בגין התייקרות הוא מעבר למוסכם. בעניין זה טוען המבקש כי קביעתו של בית המשפט המחוזי סותרת את עדותה של הכלכלנית של בית החולים. כמו כן, המבקש טוען כי המשיבה חתמה על היעדר תביעות עוד טרם החתימה על החשבונות, וכי גם מטעם זה שגה בית המשפט המחוזי במסקנתו.

10.לעניין מאזן הנוחות טוען המבקש כי מנסח של רשם החברות עולה כי על המשיבה מוטלים מספר שעבודים ללא הגבלה. עוד נטען כי העובדה שהמשיבה נקטה בהליכי הוצאה לפועל סמוך למועד הדיון בערעור, העתיד להתקיים ביום 13.11.2016, מעלה חשש כבד באשר למצבה הכלכלי ולכך שהיא לא תוכל להשיב את הכספים שייגבו. המבקש מוסיף וטוען כי עצם העובדה שמדובר בסכום גבוה מעידה שיהיה קשה לגבותו בחזרה. לטענתו, סכום תביעה גבוה מהווה כשלעצמו שיקול להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע. עוד נטען כי הימנעות מעיכוב ביצוע של פסק הדין עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך לציבור שכן מדובר בכספי תרומות.

11.בתגובה שהגישה המשיבה ביום 15.8.2016 נטען כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. המשיבה טוענת כי סיכויי הערעור אינם גבוהים שכן מדובר בפסק דין עובדתי המבוסס על ממצאי מהימנות של העדים. המשיבה מוסיפה בעניין זה כי הקביעות בפסק הדין מבוססות על עדיו של המבקש עצמו.

12.עוד נטען כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה. לטענת המשיבה, מדובר בפסק דין כספי ולכן הנטייה צריכה להיות שלא לעכבו. עוד טוענת המשיבה, כי טענת המבקש לגבי חוסנה הכלכלי נטענה בעלמא מבלי שהובאו כל ראיות לביסוסה. המשיבה מציינת כי היא מסוגלת לעמוד בהחזר של כל תשלום שיועבר לה לפי פסק הדין במקרה שבו יתקבל הערעור. כן נטען כי השיהוי הניכר בהגשת הבקשה – כשמונה חודשים לאחר מתן פסק הדין על-ידי בית המשפט המחוזי – מוביל גם הוא לדחייתה.

13.מבלי לגרוע מטענותיה, המשיבה מסכימה לכך שהמבקש ישלם את מלוא יתרת פסק הדין לידי באי-כוחה בנאמנות עד להכרעה בערעור. לחלופין, המשיבה מציעה כי המבקש יפקיד את הסכום בקופת בית המשפט העליון.

14.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובשאר החומרים שהונחו בפני אני סבורה כי דינה להידחות בעיקרה, בכפוף לכך שיש מקום לקבל את הצעת המשיבה לפיה תינתן למבקש האפשרות להפקיד בידי באי-כוחה את יתרת התשלום לפי פסק הדין (כולל ריבית והצמדה ליום ההפקדה), בנאמנות, עד למתן הכרעה בערעור.

15.כידוע, שני שיקולים מצטברים חולשים על בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. בענייננו, אני סבורה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוא פסק דין כספי אשר בית המשפט לא יטה לעכבו, שכן מימושו הפיך על דרך ההשבה (ראו: ע"א 3827/14 עוז והדר בניה בע"מ נ' מפלס רם בניה ופיתוח בע"מ ,

בפסקה 17 (3.7.2015); ע"א 7562/12 קצב נ' אורני , בפסקה 15 (6.12.2012), וההפניות שם). המבקש לא הצליח להראות כי הוא יתקשה להיפרע מהמשיבה אם יזכה בערעורו. כל שנסמך עליו המבקש הוא שעבודים הרשומים לטובת הבנק על נכסי המשיבה. אולם, המבקש לא הבהיר מה טיבם של שעבודים אלה והאם קיים חשש כלשהו למימושם בעתיד הנראה לעין. בנוסף, המבקש הגיש את בקשתו בשיהוי ניכר ממנו ניתן ללמוד לכאורה כי המבקש עצמו לא חשש – לפחות לא בחודשים הראשונים מאז ניתן פסק הדין – ממימושו. לא למותר להזכיר כי בחודשים אלה אף מומש כמחצית מהסכום שנפסק (על דרך העברת הפיקדון בסך של 3,000,000 לידי המשיבה), והמבקש לא ניסה לעכבו. בנוסף, דומה כי התנהלותו של המבקש אילצה את המשיבה לפתוח בהליכי הוצאה לפועל, על כל המשמעויות הנובעות מכך. משהגעתי למסקנה זו איני נדרשת לדון בסיכויי הערעור אולם ניתן לומר כי אף הם אינם גבוהים בהתחשב בכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא עובדתי בעיקרו.

16.אשר על כן אני מורה כדלקמן: המבקש יפקיד, עד ליום 1.9.2016, בידי באי-כוחה של המשיבה את יתרת התשלום לפי פסק הדין (כולל ריבית והצמדה ליום ההפקדה). באי-כוחה של המשיבה ישמרו כספים אלה בנאמנות עד למתן פסק הדין בערעור. פסק דינו של בית המשפט המחוזי יעוכב עד ליום 1.9.2016. ככל שהמבקש לא יפקיד את הכספים עד למועד האמור, המשיבה תהיה רשאית לנקוט בהליכים למימושו. הצו הארעי עליו הוריתי בהחלטתי מיום 9.8.2016 בטל בזאת. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 שקל.