ע"א 10576/06 בזק בינלאומי בע"מ נ. תדיראן בע"מ

1.

ביום 24.12.95 כרתה המשיבה, תדיראן בע"מ (בפירוק מרצון), הסכם עם בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: בזק), בו התחייבה לבצע עבודות שדרוג במערכות תקשורת במספר מרכזיות של בזק, ובהן "מרכזיית אורון" שבנגב. בהסכם זה נקבע, כי העבודות ימשכו מספר חודשים, והתשלום עבורן ישולם למשיבה לשיעורין במהלך תקופת העבודה (להלן: הסכם אורון). ביום 5.8.96 זכתה המשיבה במכרז להקמת מרכזיה בינלאומית שכונתה "מרכזיית רמת סיב", וביום 8.12.96 כרתה הסכם עם המבקשת, בזק בינלאומי בע"מ (להלן: בזק בינלאומי), לביצוע העבודות נושא המכרז (להלן: ההסכם השני).

2.

זמן קצר לאחר מכן, החלה המשיבה בביצוע עבודות שדרוג התקשורת במרכזית אורון, ואילו המבקשת החלה לבצע עבודות אחזקה שוטפות במערכות אלו. לימים, נתגלע סכסוך בין המשיבה לבזק בדבר יישומו של הסכם אורון, ומכוח הסכמה דיונית בין הצדדים נקבע כי בעלת דינה של המשיבה בנוגע לתביעותיה תהא המבקשת, ולא בזק. לפיכך, טענה המשיבה בפנייתה לבית-המשפט המחוזי להפרתו של הסכם אורון וביקשה לאוכפו. מנגד, טענה המבקשת כי הסכם אורון בוטל בהסכמת המשיבה, מאחר שהעבודות שבוצעו על ידה מכוח ההסכם השני, כללו את שהיה עליה לעשות לפי הסכם אורון.

3.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' רונן) קבע, על יסוד תכתובות ממושכות שניהלו הצדדים ועדויות הנוגעים בדבר, כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח את ביטולו של הסכם אורון. עוד נקבע, כי המבקשת מנעה מהמשיבה להשלים את ביצוע ההסכם, ולא שילמה לה את מלוא שכרה. כפועל יוצא מכך, נקבע כי המשיבה זכאית לאכיפתו של הסכם אורון, למעט ההוצאות שנחסכו ממנה כתוצאה מאי השלמתו הלכה למעשה. נקבע, כי על המבקשת לשלם למשיבה סכום של 6,796,000 ש"ח, ולשאת בהוצאותיה ובשכר טרחת עורך דינה בסך 50,000 ש"ח.

4.

המבקשת המתקשה להשלים עם תוצאתו של פסק-הדין, ערערה עליו לבית-משפט זה. בד בבד, היא הגישה בקשה לעכב את ביצועו של פסק-הדין עד להכרעה בערעור. לטענת המבקשת, סיכויי ערעורה גבוהים מאוד, כיוון שבפסק-הדין של ערכאה קמא נפלו טעויות מהותיות, ובין היתר, בכך שניתן סעד של אכיפה אף שהמשיבה לא עתרה לו; היפוך שגוי של נטל הראיה; ולבסוף, חיובה בסכום מופרז. עוד טוענת המבקשת כי מאחר שהמשיבה הינה חברה בפירוק, קיים חשש שהיא לא תוכל להשיב את הכספים שישולמו לה אם יתקבל הערעור.

5.

המשיבה, מצידה, מתנגדת לבקשה וסבורה כי סיכוי הערעור נמוכים עד מאוד, שכן המבקשת משיגה על הכרעות שבעובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. עוד מדגישה המשיבה, כי הליך הפירוק בו היא מצויה נעשה מרצונה, ולא בשל חדלות פירעון מסחרית. נוסף לכך, צרפה המשיבה לתגובתה כתב התחייבות בו מתחייבת חברת כור בע"מ, המחזיקה במלוא מניותיה, להשיב למבקשת כל סכום שתשלם למשיבה במקרה בו יתקבל ערעורה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, מסקנתי היא כי דינה להידחות. כידוע, הכלל הנוהג הוא כי הגשתו של ערעור אינה מצדיקה, כשלעצמה, את עיכוב ביצועה של ההחלטה עליה מערערים, שכן צד הזוכה בדין זכאי לממש את זכייתו וליהנות מפירותיה (ראו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בענייננו, לא עלה בידי המבקשת להראות כי סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, ה תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה, מטים את הכף לטובתה (ראו ע"א 4079/02 חלואני נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה (לא פורסם, ניתן ביום 30.7.02)) . יתר על כן, עסקינן בחיוב כספי, אשר ניתן להשיבו בנקל אם יתקבל ערעורה של המבקשת, ועל כן אין טעם כלשהו המצדיק את עיכוב ביצועו של פסק-הדין. דברים אלו מקבלים משנה תוקף נוכח התחייבותה של חברת האם של המשיבה - "כור תעשיות בע"מ" -

להשיב את הכספים שיועברו למשיבה, אם יתקבל הערעור.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה שכר-טרחת עו"ד בבקשה זו בסכום של 3,000 ש"ח .