ע"א 10581/04 אלחנן ויניצקי ,עו"ד נ. יואל סילבר,עו"ד

1.בפני בקשה לפטור מעירבון בסך 30,000 ₪ מיום 24.11.04 ולחילופין בקשה לקבל תחליף ערובה בדרך של המצאת ערבות עצמית וערבות צד ג'. כמו כן, בפני בקשה להורות על הארכת מועד הפקדת העירבון עד למתן החלטה בבקשה למתן פטור מעירבון.

2.לדברי המבקש, על פי פסק דינו של בית המשפט קמא, חויב בתפקידו כנאמן, לשלם למשיב סך של 144,210 ₪ בצירוף ריבית והצמדה, בתוספת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ + מע"מ. המבקש שילם את מלוא הסכום שנפסק נגדו. אף אם יידחו כל טענותיו, הרי שעולה מהסכם שכר טרחת עורך דין אשר נערך על ידי המשיב, כי המשיב קיבל את שכרו ביתר בסך של 66,204 ₪. בנוסף, למבקש סיכוי טוב לזכות בערעור. עוד מוסיף המבקש כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו הפקדת ערבות בסכום כה גבוה, שכן עקב המיתון הקשה נפגעה הכנסתו כעורך דין באופן קשה. כמו כן, זה מכבר שילם למשיב סך של 175,806 ₪ . אם לא ינתן לו פטור מערבון לא יוכל להגיש את הודעת הערעור או לנהלה לגופו של עניין.

3.המשיב מתנגד לבקשה. לדבריו, בקשת המבקש הנה בקשת סרק הלוקה בהטעיית בית המשפט ועל כן לא רק שיש לדחותה, אלא גם להטיל על המבקש הוצאות. המבקש לא הוכיח חוסר יכולת כלכלית ולא הראה סיכויים טובים לזכות בערעור. המבקש עורך דין ותיק המנהל ביחד עם בנו משרד עורכי דין ולכאורה מדובר במשרד ותיק ומבוסס. המבקש נמנע מלפרט בתצהיר את נכסיו והכנסותיו ואת מאמציו לצורך גיוס הסכום הנדרש. המבקש מסתפק באמירה כללית שהכנסתו נפגעה "עקב המיתון הקשה". בנוסף, סיכוי ערעורו של המבקש אפסיים. פסק דינו של בית המשפט קמא מבוסס על ממצאים עובדתיים ומסמכים מפורשים וגם על התרשמותו מהצדדים והעדים במשפט בכלל והתרשמותו השלילית מעדויותיהם של המבקש ובנו. אשר לטענתו של המבקש כי בית המשפט קמא חייב אותו לשלם סכום גבוה מדי למשיב, הרי שטענה זו מועלת לראשונה במסגרת הערעור ודינה להדחות. המשיב היה זכאי לקבל 27.5% מכספי הנאמנות שהם 144,210 ₪ וזה בדיוק הסכום שנפסק על ידי בית המשפט קמא. לבסוף, המבקש מציע ערבות צד שלישי שאינו אלא בנו ושתפו, אך כשם שבית המשפט אינו מקבל ערבות עצמית כתחליף לערבות בנקאית כך אין מקום לקבל אותה כשהיא מוצעת ב"עטיפה" מטעה של ערבות צד שלישי. מה גם, שכפי שעולה מפסק הדין של בית המשפט קמא גם בנו של המבקש היה מעורב במעשים של אביו.

3.לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. הדין עם המשיב כי המבקש לא הביא ראיה ואף לא ראשית ראיה לקיומו של מצב כלכלי שאינו מאפשר את הפקדת הערבון. עצם העובדה כי המבקש עמד בחיובים שנקבעו לו בעבר אינה מספקת לעניין יכולתו לעמוד בהכרח בחיובים עתידיים- אם יהיו כאלו – ומטעם זה נקבע בדין כי על בעל דין להפקיד ערבון להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד. הטענות לעניין פגיעתו הרעה של המיתון אינן מספיקות לעניין הוכחת חוסר יכולת במקרה מעין זה. הטענה העיקרית שבפני הנה גביית היתר עקב פסק דינו של בית המשפט המחוזי. סכום זה – של מעל 56,000 ₪ יכול היה בהחלט לשמש כחלופת ערבון אולם תנאי הכרחי לכך הוא כי לא יהיה שנוי במחלוקת. אולם המשיב חולק על עניין זה מכל וכל בתגובתו והמדובר למעשה בטענה מטענות המערער בהודעת הערעור. במצב דברים זה ברי כי לא אוכל להביע עמדה בעניין זה שטרם הוכרע לגופו ובוודאי שלא לאפשר לראותו כחלופת ערבון. אשר על כן הבקשה נדחית. הערבון שנקבע יופקד תוך 15 יום מעת ההמצאה שאם לא כן ידחה הערעור ללא התראה נוספת.