ע"א 10630/04 חב' מוחמד עבדאלקאדר ושות' בע"מ נ. מינהל מקרקעי ישראל

1.לפני בקשה מטעם המשיבות לפסיקת הוצאות. עניינו של ההליך בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.10.2004, לפיו נדחתה תביעת המערערת בהליך שבכותרת לחייב את המשיבה 1 בהסדרת היטל השבחה המוטל על קרקע שנרכשה על-ידי המערערת למרות שזכויותיה בה טרם נרשמו, כך וזאת לצורך רישום זכויותיה בקרקע. בנוסף, חויבה המערערת לשלם לכל אחד מן המשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪. מכאן הערעור. המערערת קבלה את המלצת בית משפט זה בדיון שנערך ביום ה-10.4.06, וביקשה למחוק את ההליך שבכותרת בלא צו להוצאות, וכן ביקשה כי יוחזר לה העירבון שהופקד במסגרת ההליך שבכותרת.

2.המשיבה 1 מתנגדת לבקשה בעניין ההוצאות ומבקשת לפסוק לטובתה את ההוצאות שנדרשה להן במסגרת ההליך שבכותרת. לטענתה, טוב היה לולא היה מוגש ההליך כלל, שכן טענות המערערת במסגרתו עמדו בסתירה לדין ולפסיקה הקיימים בסוגייה הנדונה, בהיעדר טעם מהותי להצדיק סתירה כאמור. המשיבה טוענת כי אף הצעתה לפתרון שאלה שולית שבמחלוקת בין הצדדים שלא הצדיקה הגשת הערעור דנן, נותרה ללא מענה מטעם המערערת. לאור העובדה שמדובר, לטענת המשיבה 1, בערעור משולל יסוד שגרם לבזבוז זמן שיפוטי ודרש מהמשיבה 1 הכנת התיק בעניין הנדון, הכנת סיכומים, והופעה בבית המשפט, יש לפסוק לטובתה הוצאות משפט כמבוקש.

3.המשיבה 2 מתנגדת אף היא לבקשת המערערת ומבקשת כי המערערת תחויב בהוצאות לטובת משיבה 2, ובפרט נוכח היותה רשות ציבורית. המשיבה 2 טוענת כי חויבה בהוצאות בגין ייצוגה המשפטי בהליך שבכותרת, שכלל הגשת סיכומים בכתב והופעה בפני בית משפט זה נוסף על הופעתו של מהנדס מטעם המשיבה 2. בגין הוצאות אלו, טוענת המשיבה 2, יש לחייב את המערערת.

4.המערערת מתנגדת לבקשות המשיבות. לטענתה, הוגש הערעור נשוא ההליך שבכותרת על-פי זכותה של המערערת בדין ובסוגיה שיש בה עניין. לטענת המערערת, לאור המלצת בית משפט זה כאמור לעיל, לא השהתה או האריכה בהליכים בסוגייה הנדונה אלא בקשה לחזור בה מהערעור דנן. המערערת מציינת כי חויבה בתשלום הוצאות המשיבים בבית המשפט קמא, ומבקשת לפטור אותה מתשלום הוצאות המשיבות בגין ההליך שבכותרת.

5.לאחר עיון בחומר שלפניי ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. אכן, זכותה של המערערת היתה להגיש ערעור על פסק הדין של הערכאה הראשונה. עם זאת, מימוש זכות זו טומן בחובו לצד סיכויי הזכייה, גם את סיכוני דחיית ההליך או מחיקתו, ובכלל זה הוצאות הנגרמות למשיבים. המערערת, מטעמה שלה, סברה כי ראוי לבחון את העניין בשנית לפני ערכאת הערעור והמשיבים נדרשו אפוא לסכם טענותיהם בכתב ולהופיע לדיון. נוכח המלצת בית המשפט חזרה בה המערערת מן ההליך. במצב דברים זה, מוטל על המערערת להראות מדוע היתה הצדקה לקיום ההליך תוך גרימת הוצאות למשיבים מלכתחילה, וזאת שעה שבסופו של דבר לא נתברר ההליך לגופו בשל החזרה מן הערעור. במקרה דנן לא עמדה המערערת בנטל זה. אין בחומר שלפני הסבר לחזרה מן הערעור לבד מן הקביעה כי הדבר נעשה עקב המלצת בית המשפט "ולאחר שהנושא נבדק על-ידי המערערת לאשורו". בסיכוני בדיקה מאוחרת זו והיזקקות להמלצת בית המשפט בנדון, על המערערת לשאת, בנסיבות המקרה, ולא על המשיבים שנדרשו להליך והתייצבו לדיון. המסקנה היא, אפוא כי קם יסוד לחיוב המערערת בשכר טרחת המשיבים. עם זאת, לעניין קביעת שיעור ההוצאות שייפסקו, הרי שיש בהחלט להביא בחשבון כי המערערת נענתה להמלצת בית משפט זה וביקשה למשוך את הערעור דנן בלא השתהות נוספת. עוד יש לציין, כי לא הובאו ראיות לעניין שיעור שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו. לאור כל זאת, ובשים לב לכלל נסיבות המקרה, תישא המערערת בשכר טרחת עורך-דין בסך של 7,500 ₪ לכל אחד מן המשיבים. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.