ע"א 10668/04 יעקב צמח נ. לאה צרי

השופטת מ' נאור :

1.ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' גדות) שהורה למערער (להלן: צמח) להרוס את חלק הצריף המצוי על חלקת המשיבים 1 ו-2 (להלן: צרי). צרי טענו בתביעתם כי צמח הוא דייר מוגן של שכניהם, המשיבים 6-14 לערעור זה (להלן: השכנים), ולגבי חלקתם שלהם, עליה ניצב חלק מהצריף, המערער הוא בגדר פולש.

2.בית המשפט המחוזי קבע, לאחר שמיעת ראיות, כי צמח אינו דייר מוגן ביחס לצרי. בקביעה זו הסתמך בית המשפט בראש ובראשונה על תשובתו של המערער עצמו לשאלונים. עוד הסתמך בית המשפט על עדותו של המערער לפיה צרי לא היו בעלי הבית שלו. צרי רכשו את ביתם בשנת 1959. במשך שנים התגורר המערער בצריף שחלקו הקטן נבנה על חלקתם של צרי. הוא מעולם לא שילם לצרי כל תשלום. הוא קיווה לקבל דירה בבנין שנבנה בחלקת השכנים (אם כי תקוותו זו נכזבה). היחסים שבין צרי וצמח היו יחסי שכנות טובה. על כן, לפי קביעת הערכאה הראשונה, לא דחקו צרי בצמח לפנות את צריפו, או להרוס חלק ממנו, עד שמכרו את חלקתם, בעסקת קומבינציה, לחברה קבלנית – היא המשיבה 3. בית המשפט קבע כי צמח הוא בר רשות ללא תמורה ביחס לצרי, ביחס לאותו חלק של צריפו המצוי על חלקתם. הגשת התביעה על ידי צרי היא בגדר הודעה על ביטול הרשיון. על כן – כך הורה בית המשפט – על צמח לפנות את חלק הנכס המצוי על חלקת צרי, ולהרסו.

3.בית המשפט הוסיף וקבע קביעות נוספות בענין הצדדים האחרים להתדיינות. לכך אין צורך להיכנס, כיוון שלפנינו רק ערעורו של צמח.

4.קראנו את סיכומי הצדדים, ושמענו השלמת טענות על פה. אין אנו רואים מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי ובמסקנותיו.

5.המערער החליף ייצוג בערכאתנו. עו"ד אלטלף, בא כוחו החדש של צמח, טען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא קבע כי צמח היה דייר מוגן גם של צרי. הטענה בערכאה הראשונה – ולפנינו – הייתה כי המערער היה דייר מוגן של קודמי השכנים וכי בעת החתימה על ה"חוזה לשכירות דירה" עם קודמי השכנים היה רישום החלקה במושע על שם קודמיהם של השכנים וקודמיהם של צרי. רק שנים רבות לאחר חתימת החוזה נעשתה פרצלציה. לכן, לגישת המערער, יש לראותו כדייר מוגן כלפי כל מי שהיו רשומים במושע, אפילו אלה שאינם חתומים על החוזה ולימים של חליפיהם. אלא, שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם דברים שהמערער עצמו העיד עליהם בעדותו בבית המשפט ובתשובותיו לשאלונים ולכן בדין נדחתה הטענה על ידי בית המשפט קמא. לחלופין נטען בערכאה הראשונה – ולפנינו – כי המערער הוא בר רשות

בתמורה של צרי אלא ששוב עדותו ותשובותיו לשאלונים לא איפשרו לקבל טענה זו וגם היא נדחתה ונקבע שצמח הוא בר רשות בלא תמורה.

6.עו"ד אלטלף טוען כי לא היה מקום לבסס את פסק הדין "על תשובות אקראיות" לשאלונים. ראשית, כאמור לעיל, פסק הדין לא מבוסס אך על "תשובות אקראיות לשאלונים" אלא גם על עדותו של המערער (ואחרים) בבית המשפט. שנית, מטרת השאלון "היא לחדד את השאלות השנויות במחלוקת ולהשיג הודיות, בהנחה שאם בעל-דין ייאלץ לומר דבריו בתצהיר הוא יקפיד יותר בגרסתו" (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי

(מהדורה 8, עו"ד ט' אולשטיין עורכת, תשס"ה) 176; כן ראו ע"א 41/49 כיאט נ' כיאט , פ"ד ג 113, 120). נוכח עמדת המערער השאלון מגבש את חזית המריבה במשפט.

7.המערער קובל גם על כך שבית המשפט לא יצא לביקור במקום ולא התרשם כפי שצריך היה להתרשם, לטענת המערער, שלא ניתן להרוס חלק מהמבנה (הוא החלק "הפולש" לחלקת צרי). בא כוחו הקודם של המערער לא טען בערכאה הראשונה כי לא ניתן להרוס חלק מהמבנה ולא ביקש כי בית המשפט ייצא לביקור במקום. המערער אינו יכול לפתוח בערעור חזית עובדתית חדשה שלא הועלתה כדבעי בערכאה הראשונה. בנסיבות אלה אנו דוחים גם טענה זו. ממילא, בית המשפט קמא היה ער לחשש שמעלה המערער ולכן קבע כי "מאחר ומדובר בחלקו הקטן של צריף המוחזק ע"י צמח (כאשר חלקו הגדול ממוקם על חלקת [המשיבים 6-14]) וכדי למנוע מצב של הריסת חלק זה של הצריף ע"י אחרים, תוך גרימת נזק לחלקו האחר של הצריף הבנוי על חלקת [המשיבים 6-14], אני מורה לצמח

להרוס את חלק הצריף המצוי על חלקת [צרי]". ודוק: החברה הקבלנית, משיבה 3, הציעה בזמנו להרוס רק את אותו חלק ש"פולש" לחלקת צרי ולהתאים את המבנה הנותר לגבולות חלקתם של השכנים; הצעה זו נדחתה על ידי צמח; נוכח מצבה הכלכלי של המשיבה 3 ההצעה אינה עומדת עוד אך יש בה כדי ללמד שהדבר אפשרי.

8.סוף דבר: טענותיו של המערער נדחו בעיקר על רקע עדותו ותשובותיו ובכך אין כל פסול. הניסיון לפתוח בערעור חזית עובדתית חדשה גם הוא לא יצלח.

9.הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

ש ו פ ט ת

הנשיא א' ברק :

אני מסכים.

ה נ ש י א

השופטת א' פרוקצ'יה :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת מ' נאור.