ע"א 10697/06 אלברט איזסק נ. המועצה המקומית קריית טבעון

השופט א' רובינשטיין:

א.

המחלוקת בין הצדדים עניינה פיצויי הפקעה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 לגבי נכס של המערער (שהופקע לצרכי עמותה לטיפול בקשישים). שמאי מטעם המשיבה העריך את הנכס ב-80,000 דולאר, ששולמו למערער. שמאי מטעם המערער העריך את הנכס ב-140,000 דולאר. משהוגשה תביעה על-ידי המערער, מינה בית המשפט המחוזי בהסכמה שמאי מטעמו. השמאי העריך את הנכס ב-112,000 דולאר בניכוי 8,000 דולאר דמי היוון צפויים לתקופת חכירה חדשה, וזאת בהסבר כי קונה מרצון היה מביא בחשבון סכום זה. בית המשפט קמא קיבל עמדה זו, בנמקו כי קונה מרצון היה מעדיף לשלם דמי היוון. על כן קבע בית המשפט כי ההפרש שעל המשיבה לשלם למערער הוא 24,000 דולאר. כיוון שהמערער התמיד בהתדיינות חרף הפקדת סכום קרוב להפרש בבית המשפט על-ידי המשיבה, נפסקו אמנם לזכותו 24,000 דולאר כאמור, אך לחובתו נפסקו הוצאות בסך 7,500 ₪.

ב.

לטענת המערער לא היה מקום לאמץ את דו"ח השמאי מטעם בית המשפט, בין היתר כיוון שבחר בתאריך שרירותי – כך נאמר - כתאריך קובע להערכה, אף שלא היה ידוע למערער באותו מועד על שינוי הייעוד ועל ההפקעה. עוד נטען, כי על פי מכתב הבהרה של המינהל ההיוון אינו חובה, ועל כן לא היה מקום לנכותו. עוד נטען כנגד הטלת הוצאות על המערער, אף שזכה באחוז ניכר מתביעתו.

ג.

לשיטת המשיבה, האריך המערער את הדיון שלא לצורך, בעוד המשיבה הפקידה את סכומי ההפרש לטובת המערער, בעקבות חוות דעת השמאי מטעם בית המשפט; על כן היה מקום לחיוב המערער בהוצאות. אשר למועד הקובע, הוא עולה מחוות דעת השמאי מטעם בית המשפט, קרי, מועד הפרסום של הודעת ההפקעה בילקוט הפרסומים.

ד.

עיינו בפרוטוקול בית המשפט קמא. בא כוח המשיבה הוא שהתנגד תחילה לחוות דעת השמאי מטעם בית המשפט, ואילו בא כוח המערער היה נכון לקבלו למעט בנושא ההיוון (פרוטוקול מיום 30.1.06). יוזכר, כי השמאי מטעם בית המשפט מונה בהסכמה , כעולה מהחלטות בית המשפט; חוות דעתו מיום 1.12.05 ראתה את היום הקובע כיום פרסום צו ההפקעה, כאמור, וכן נקבע ניכוי דמי ההיוון הצפויים. אכן, המערער קיבל אישור מן המינהל בשני מכתבים (מאת מר בלסברג – ללא תאריך ומאת גב' גביש מ-30.8.06, במענה למכתב המערער מ-2.2.06), כי תשלום דמי היוון הוא זכות ואינו חובה גם בעת הארכת חוזה חכירה. בתשובת הבהרה לעניין זה מטעם שמאי בית המשפט מיום 12.3.06 נאמר, כי גם אילולא נדרשו דמי היוון, היה קונה מרצון מביאם בחשבון בתחשיביו ומפחית מן התמורה. בית המשפט קמא קיבל זאת, ולא ראינו מקום להתערב בכך.

ה.

מן המפורסמות, כי מינויו של מומחה מטעם בית המשפט – לענייננו שמאי – בא כדי לסייע לבית המשפט בהכרעתו, תוך שימוש בידע של מומחה נייטרלי, אשר לצדדים גם ניתנה אפשרות לחקרו; אין בית המשפט כבול לחוות דעת של המומחה שמינה, אך השכל הישר ונסיון החיים מורים, כי בית משפט ייטה על פי רוב (ייתכנו חריגים) להישען על חוות דעת של מומחה מטעמו; זאת – בשל השילוב שבין ידע לבין נייטרליות; ובית משפט שלערעור לא ימהר להתערב בכך. ראו נמדר, הפקעת מקרקעין (שומה, תובענות וסדרי דין), תשס"ו-2006 סעיף 2120 בעמ' 198-197, והאסמכתאות דשם.

ו.

כך אף בענייננו. אין דופי בכך שבית המשפט קמא נסמך על חוות הדעת של המומחה שמינה, לרבות בנושא ההיוון, שאף לדעתנו – בכל הכבוד – נדרש אליו המומחה בהיגיון; הוא הדין למועד הקובע.

ז.

אשר להוצאות, סברנו כי משזכה המערער בחלק ניכר מתביעתו בבית המשפט קמא (לאחר שתחילה התנגדה המשיבה - כאמור - לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט), ראוי לפטרו מן ההוצאות בבית המשפט קמא. איננו נעתרים איפוא לערעור, למעט בנקודה זו. ההוצאות ששולמו יוחזרו למערער בצירוף פירות כדין מיום ששולמו עד יום ההחזר. אין צו להוצאות בערכאתנו.