ע"א 10778/07 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ. תמר מאור

המבקש, בנק מזרחי טפחות בע"מ, עותר בבקשה המונחת בפני למתן צו זמני, האוסר על משיבה 1 לערוך דיספוזיציה בדירת מגורים בירושלים עד להכרעה בערעור שהגיש. ענינו של הערעור בשתי קביעות שבפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים, ולפיהן למשכון על זכויות בדירה, שנרשם לטובת משיב 3, עדיפות על משכון שלטובת הבנק; וכי על הבנק לזכות את משיבה 1 בסך של 200,000 דולרים – יתרת התמורה בעד מכירתה של דירת מגורים אחרת, ששימשה את הבנק כבטוחה להלוואה שניטלה.

עיקרה של המחלוקת הוא עובדתי, ומשכך מסב עצמו הערעור על קביעותיו העובדתיות של בית-משפט קמא. זהו הבסיס לטענת המשיבים כי סיכוייו להתקבל קלושים. אך טענתו של הבנק היא, כי גרסתו באשר לעובדות לא אומצה הואיל ולא הונח לו להציג ראיות התומכות בה, כמו גם מתוך שיושם באורח שגוי הכלל הידוע כ"חזקת התקינות המנהלית" כבסיס לממצא העובדתי שנקבע. טענה נוספת בפי הבנק היא כי למשיבה ניתן בערכאה קמא סעד שכלל לא נדרש.

הטענה האחרונה אינה רלוונטית לסעד הנדרש בבקשה, ולא אדע מה טעם ראה המבקש להעלותה זולת חפצו לערער את הבסיס עליו נשען פסק-דינה של ערכאה קמא. אולם, הטענה באשר לסדר הקדימויות במשכון אפשר ותדרוש בירור, באשר ייתכן והיא מגלה פנים נוספים לזה העובדתי הצר, בו לא ייטה בית משפט של ערעור להתערב. עיקר להכרעה בבקשה זו יימצא לי, אפוא, בתוצאתו של מאזן הנוחות שבין הצדדים, וזה נוטה, להשקפתי, לצד הבנק. הכוונה היא לכך שאם לא יינתן הצו המבוקש והזכויות בדירה נושא הערעור יועברו, יתקשה הבנק לגבות את חובו אשר דומה כי הדירה היא מקור עיקרי לפרעונו. ומנגד, אם יידחה הערעור וקביעותיה של ערכאה קמא יוותרו על כנן, יוכלו המשיבים, ובעיקר אמור הדבר במשיב 3, להיפרע מן הבנק את נזקיהם,

ככל שיהיו כאלה, על נקלה.

אני עושה אפוא צו זמני, האוסר על משיבים 3-1 לשנות את מצב הזכויות בדירה שברחוב אבלס בירושלים עד להחלטה אחרת של בית-משפט זה. החיוב בהוצאות בקשה זו, בסכום כולל של 5,000 ש"ח, יהיה על-פי תוצאת הערעור.