ע"א 10923/02 רות שניידר נ. BAYERISCHE LANDESBANK

המשיב, בנק גרמני, הגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה כספית נגד עיזבון המנוח הנרי שניידר ז"ל. כן הגיש הבנק בקשה למתן צו מניעה זמני נגד העיזבון ונגד כל בעלי הזכויות בצוואת המנוח, ובהם אשת המנוח – המבקשת, שיורה להם להימנע מעשיית כל פעולה או עסקה בנכסי העיזבון עד להבטחת תשלום החוב לבנק. לבקשה למתן צו מניעה זמני צירף הבנק תצהיר עובד בכיר של הבנק המתגורר דרך קבע בגרמניה.

בתאריך 13.11.02 הורה בית-המשפט המחוזי על מתן צו מניעה ארעי עד למועד הדיון במעמד הצדדים. המבקשת ביקשה לחקור את המצהיר מטעם הבנק, ואולם הבנק טען כי המצהיר אינו יכול להגיע לארץ עקב המצב הביטחוני השורר בישראל, ועל-כן הגיש לבית-המשפט המחוזי בקשה להורות כי החקירה הנגדית של המצהיר תיערך באמצעות כינוס וידאו (video conference) , ולחלופין כי המצהיר ייחקר בגרמניה בפני הקונסול הישראלי בברלין. המבקשת התנגדה לבקשה, בטענה כי יש בכך כדי לפגוע בזכויותיה הדיוניות, בהתרשמותו הישירה של בית-המשפט, ובאפשרות להציג בפני העד מסמכים, וכי הבנק לא הרים את הנטל להראות כי בקשתו הוגשה בתום-לב.

בית-המשפט המחוזי (השופט יהודה זפט) דחה את טענות המבקשת ונעתר לבקשת הבנק, בהסתמכו על ההחלטה ברע"א 3005/02

Smithkline Beecham P.L.C

נ' אוניפארם בע"מ

(טרם פורסמה; ניתנה בתאריך 30.6.02), ובהתחשבו במצב הביטחוני בישראל ובחידושי הטכנולוגיה המעמידים לרשות בית-המשפט ובעלי-הדין אמצעים אמינים וזמינים שהשימוש בהם אינו כרוך בפגיעה מהותית וממשית בזכויות הצדדים. בית-המשפט ציין, כי ניתן יהיה להקריא את המסמכים הרלוואנטיים בפני העד ואף להעביר העתק של המסמכים בפקסימיליה אל העד במהלך גביית העדות.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגדרה טענה המבקשת, כי הבנק פעל בחוסר תום-לב מובהק משלא גילה עוד במועד הגשת הבקשה למתן צו מניעה זמני כי אין בכוונת המצהיר להגיע להיחקר בישראל; כי הבנק לא תמך בתצהיר את העובדות עליהן ביסס את בקשתו לקיים את החקירה באמצעות כינוס וידאו; וכי הבקשה נתמכת באופן סתמי במצב הביטחוני בישראל מבלי שפורטו בה הנסיבות הרלוואנטיות. לחלופין ביקשה המבקשת להורות על חקירת המצהיר בפני הקונסול בגרמניה.

מנגד טען הבנק, כי כידוע המצב הביטחוני בישראל הינו חמור; כי משרד החוץ של גרמניה פרסם הנחיות ביטחון בעניין זה; וכי על-כן קיים בסיס איתן להחלטת הבנק שלא להתיר לעובדיו להגיע ארצה. עוד נטען, כי בעת הגשת הבקשה למתן סעד זמני לא היה נהיר לבנק כי המצהיר מטעמו יידרש בהכרח להגיע לישראל לצורך חקירה על תצהירו, וכי הפסיקה בעניין גביית עדות מחוץ לתחום השיפוט אינה רלוואנטית עוד נוכח המצב הביטחוני השורר בישראל, ולאור ההתפתחות הטכנולוגית המאפשרת לשופט להתרשם מהחקירה באופן ישיר. אשר לבקשה החלופית של חקירת המצהיר בפני הקונסול בגרמניה, טען הבנק כי מדובר בדרך פחות יעילה, שכן בית-המשפט לא יהיה נוכח בחקירה זו, וכי הבנק מסכים לכך, ובלבד שניהול החקירה יימסר לידי הקונסול ללא נוכחות הצדדים או באי-כוחם, לאחר שרשימת השאלות תימסר מראש לאישור בית-המשפט.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור. שכן, לא מצאתי כי טענות המבקשת מגלות עילה המצדיקה התערבות בהחלטתו הדיונית של בית-המשפט המחוזי להורות על חקירת המצהיר באמצעות כינוס וידאו, וזאת לנוכח המצב הביטחוני השורר בישראל, הוראות הביטחון שהוצאו בעטיו על-ידי ממשלת גרמניה ועל-ידי הבנק, וההתפתחות הטכנולוגית בתחום המאפשרת את התרשמותו הישירה של בית-המשפט מן העדות, והמונעת פגיעה בזכויותיה של המבקשת.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.