ע"א 10954/05מוחמד סלימאן אחמד האדר נ. אבי דדון

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

המערער (הוא המשיב בערעור שכנגד) נפגע במהלך עבודתו אצל המשיב 1, שביצע עבודות שיפוצים בביתו של המשיב 3. המשיבה 2 ביטחה את העבודות שביצע המשיב 1. התאונה שבה נפגע המערער ארעה בעת שהוא נפל מסולם ונחבל.

בית-המשפט המחוזי קבע כי המשיבים 1 ו-2 חבים כלפי המערער בפיצויים, בין מכוח עוולת הפרת חובה חקוקה (סעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש]), ובין מכוח עוולת הרשלנות. על המשיב 3 לא הוטלה אחריות. עוד נקבע כי המערער עצמו תרם ברשלנותו לתאונה בשיעור של 20%.

הראיות בכל הנוגע לנכות שהוסבה למערער בתאונה ולקשר שבין מצבו הבריאותי היום לתאונה ולניתוח שבא לאחר זמן, לא היו חד-משמעיות, והמערער, כמו גם המערערים שכנגד, סבורים כל אחד כי בית-המשפט היה צריך לפרשן אחרת; המערער סבור כי ראוי היה לקבוע שנכותו התפקודית כתוצאה מהתאונה גבוהה יותר מזו שנקבע על-ידי בית-המשפט, ואילו המערערים שכנגד סבורים כי אין כלל לייחס למערער נכות שסיבתה בתאונה, וכי מכל מקום, לא היה מקום לייחס לו נכות תפקודית בשיעור מופרז על-פי סברתם.

הצדדים חלוקים גם באשר לטיב האחריות ולשיעור הרשלנות התורמת. הערעור והערעור שכנגד מכוונים גם כלפי חישוב הפיצויים: המערער סבור שבית-המשפט המעיט בפסיקת הפיצויים, ואילו המשיבים סבורים אחרת. אלה האחרונים טוענים גם כי המשיב 3 חייב לשפותם על חיובם במשפט.

עיינו בחומר הכתוב ושמענו את טיעוני כל הצדדים בפנינו היום ובאנו לכלל מסקנה כי דין הערעור והערעור שכנגד להידחות. צדק בית-המשפט המחוזי כשלא הטיל אחריות על המשיב 3, ואין כל עילה להתערב בחלוקת האחריות שבין המערער לבין המשיבים 1 ו-2. שיעור הפיצויים נקבע כמסקנה מממצאים עובדתיים שאין להתערב בהם ולא מצאנו פגם בדרך שבה שקלל בית-המשפט את הנתונים הנוגעים למצבו של המערער ולקשר שבין המצב הזה לבין התאונה.

כללו של דבר, הערעור והערעור שכנגד נדחים. אין צו להוצאות.