פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1104/16
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקשות:
1.
א.י.אדיר - ברזל בן וחמרי בניה בע"מ
2. בית המשאבה בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1.
ב.מ. הנדסה והשקעות יו אס איי בע"מ
2. כונס הנכסים הרשמי
3. עו"ד חובב ביטון - המנהל המיוחד של החברה
סיווג הליך
החלטה
1.שאלת סיווגו של הליך זה - ערעור בזכות או ברשות - הועברה לעיוני.
הסוגיה שבמחלוקת העומדת במוקד ההליך היא תוקפן של "הסכמות עקרוניות" אליהן הגיעו המשיבה 1, הנתונה בהליך פירוק (להלן: החברה ), ובעל המניות שלה מצד אחד; והמבקשות, נושות של החברה, מצד שני, לסילוק חובה של החברה כלפי המבקשות. הצדדים הודיעו לבית המשפט המחוזי בנצרת הדן בבקשה לפירוקה של החברה על "הסכמות עקרוניות" אליהן הגיעו בעניין זה בדיון שנערך בפניו ביום 25.10.2015, וביקשו שהות "על מנת לערוך הסכם מסודר ולהביאו לאישור בית המשפט". ואולם, לבסוף לא נחתם "הסכם מסודר" כאמור, ומכאן המחלוקת בין הצדדים - האם אותן הסכמות עקרוניות הן בבחינת חוזה מחייב. בהחלטה מיום 8.1.2016 קיבל בית המשפט את עמדת החברה לפיה לא התגבש בין הצדדים חוזה מחייב, ועל כן, כך הוסיף וקבע, אין מקום להורות על אכיפת ההסכמות העקרוניות האמורות.
על החלטה זו נסב ההליך דנן. ההליך הוגש כבקשת רשות ערעור, אולם המבקשות ציינו כי כך נעשה "משיקולי זהירות מחמירים במיוחד" שכן לגישתן נתונה להן זכות ערעור על ההחלטה.
2.התבקשו עמדות המשיבים. המשיבה 1 השאירה את ההחלטה בשאלת הסיווג לשיקול דעת בית המשפט (בציינה כי לגישתה מדובר ב"החלטת ביניים" אך כי מדובר "במקרה גבולי שבו קו התפר לא ברור"); והמשיב 2 סבור כי מדובר ב"החלטה אחרת" שכן אין בהחלטה כדי לסיים את הדיון בשאלת הסדר החוב של החברה כלפי המבקשות.
3.לאחר ששקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי נתונה למבקשות זכות ערעור על ההחלטה.
בהחלטה עליה נסב ההליך הכריע בית המשפט ביחידה דיונית עצמאית - שאלת תוקפן של "הסכמות עקרוניות" אליהן הגיעו הצדדים. בין היתר חלוקים הצדדים בשאלה האם יש תוקף להסכמה לפיה בעל המניות של החברה ערב אישית לחובה כלפי המבקשות, אם לאו. נראה כי לוּ מדובר היה במחלוקת הנוגעת להסכמות אליהן הגיעו הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט ואשר תוקפן היה נבחן במסגרת החלטה עצמאית בתיק הפירוק, קשה היה לומר שההכרעה באותה מחלוקת אינה בבחינת הכרעה במחלוקת מתוחמת העומדת על רגליה. לטעמי עצם העובדה שהצדדים הגיעו לאותן הסכמות עקרוניות במהלך דיון שהתקיים בבית המשפט קמא והודיעו עליהן לבית המשפט באותו מעמד, אינה משנה ממהות המחלוקת שהובאה לפתחו של בית המשפט בהחלטה דנן - בחינת תוקף הסכמות אליהן הגיעו הצדדים. כן איני סבורה שבכך שאין בהחלטה דנן כדי לסיים את סוגיית הסדר חובה של החברה כלפי המבקשות יש כדי לשנות ממסקנה זו, כטענת המשיב 2, שכן הסוגיות הנוספות בהן תידרש הכרעה ביחסים שבין המבקשות לחברה אינן גורעות מכך ששאלת תוקף "ההסכמות העקרוניות" אליהן הגיעו - ובהן כאמור תוקף ההסכמה לפיה בעל המניות של החברה יהיה ערב אישית לחובותיה - היא מחלוקת עצמאית אשר את ההכרעה בה יש לסווג כ"פסק דין".
4.אשר על כן ומכוח תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ישונה סיווגו של ההליך מבקשת רשות ערעור לערעור בזכות. המבקשות תשלמנה את סכום האגרה כנדרש נוכח שינוי הסיווג, וזאת בתוך 7 ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיהן.
המזכירות תשנה את סיווג ההליך ותתייק את החלטתי בתיקי השופטים.
ניתנה היום, יג' בסיון
התשע"ו (19.6.2016).
ליאת
בנמלך
ר
ש מ ת