ע"א 11040/08פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטות בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (השופט נ' נחמני), שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בתמ"ש 28865/99, תמ"ש 28866/99, תמ"ש 28867/99, בהחלטה מיום 24.11.2008. בית המשפט חייב את המערער בהחלטה זו בתשלום הוצאות בסך של 20,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.

1.

ביסוד הדברים סכסוך משפחתי בדבר זכויות בנכסי מקרקעין. המערער, המיוצג על ידי עורכי דין במינוי לפי חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב - 1972, אשר התחלפו במהלך הדיונים, עתר מספר פעמים לפסול את בית המשפט בנימוקים שונים. כך למשל, נדחתה בקשתו ביום 26.3.2006. בית המשפט דחה בקשה נוספת ביום 17.1.2007 תוך שהוא דוחה את הטענות שהעלה המערער מכל וכל בקובעו כי הן חסרות בסיס. בשל היות הבקשה בקשת סרק המטילה דופי בבית המשפט, נקבע כי על המערער לשאת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1500 ₪. כן התנה בית המשפט כל בקשה נוספת מטעם המערער בתשלום הוצאות אלו.

2.

לטענת המערער החלטה זו אינה מידתית ולוקה בחוסר סבירות קיצונית שכן בית המשפט חסם בה את זכות הגישה של המערער לערכאות משפטיות. גם ביום 1.6.2008 במהלך דיון ביקש המערער כי בית המשפט יפסול עצמו. בית המשפט דחה את הבקשה בקביעה כי טענות המערער לא הושמעו בהזדמנות הראשונה. באותו דיון הבהיר בית המשפט בהחלטתו כי אין מקום להעלות אין ספור פעמים בקשה לפסול את השופט בלא כל בסיס. בקשת פסלות נוספת נדחתה על ידי בית המשפט ביום 22.6.2008. בישיבת קדם משפט מיום 24.11.2008, בעקבות דין ודברים בין בית המשפט למערער, בין היתר לעניין הסמכות המקומית של בית המשפט, חזר המערער על בקשתו לפסילת בית המשפט. בעקבות בקשה זו שנדחתה, החליט בית המשפט כי על המערער לשאת בהוצאות בקשת הפסילה בסך 20,000 ₪ לטובת אוצר המדינה. כן ביקש מהפרקליטות לדווח לבית המשפט על הפעולות.

מכאן הערעור שלפניי.

3.

המערער טוען כי ההחלטה להשית על המערער הוצאות עונשיות לוקה בחוסר סבירות קיצונית וכי בעצם מתן החלטה זו יש חשש ממשי למשוא פנים וללמד על דעה קדומה בנוגע לאופן בו רואה בית המשפט את התנהלות המערער. אף בקשת בית המשפט מהפרקליטות לדווח על הפעולות, מוטעית לדעתו. בית המשפט התעלם מכך כי כבר חייב את המערער בהוצאות גם לאוצר המדינה וגם לצד השני כשדחה בעבר בקשות פסלות שהעלה המערער, וזאת מבלי שהפרקליטות היתה צד להליך ומתוך מטרת ענישה. זאת עשה

חרף ידיעתו בדבר ההחמרה שחלה במצבו הכלכלי של המערער. המערער מוסיף כי

בניגוד לסברת בית המשפט טרם ניתנה החלטה סופית בעניין הסמכות המקומית. לפיכך מבקש המערער לבטל את ההחלטות המחייבות אותו בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה וכן להורות על פסלות בית המשפט ולו בשל מראית פני הצדק.

המערער הגיש בקשה דחופה להתיר צירוף מסמכים ובהם פרוטוקולים מהדיונים שהתקיימו בעניינו, חוות דעת מומחים, פסק דין קודם של בית משפט אחר וכן ותצהירים מהם ניתן ללמוד, לטענתו, את המסכת העובדתית לעניין משוא הפנים והתנהלות בית המשפט קמא בעניינו. הוא מבקש להעביר את התיק לבית המשפט המוסמך שבאזור שיפוטו מתגוררים הצדדים.

4.

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו וכן במסמכים שביקש המערער לצרף הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. אכן, ניכר שהסכסוך המשפחתי שביסוד הדיונים הינו קשה וממושך ומטבע העניינים, בנפשו של המערער. ואולם, לא מצאתי בהחלטותיו של בית המשפט נשוא הערעור ובאופן ניהול הדיון על ידו, משום הבעת עוינות כלשהי מצדו של בית המשפט כלפי המערער או כי יש בהן להעיד על קיומו של חשש ממשי לקיומו של משוא פנים כלפיו. כך גם לא מצאתי בנסיבות המקרה הצטברות של נתונים, המצביעה כשלעצמה על משוא פנים. הלכה היא כי לא רגישותו הסובייקטיבית של המערער היא הקובעת בעניין זה, אלא יש צורך בחשש ממשי המבוסס על נסיבות אובייקטיביות כדי להקים עילת פסלות (ע"א 10333/02 פלונית נ' פלוני ואח' (לא פורסם, 18.12.2002)). בנסיבות העניין, לא הונחה בפני תשתית לקיומו של חשש כזה. זאת ועוד, ניכר מהתנהלות המערער בהליך נשוא הערעור כי הוא משתמש בהגשת בקשות פסלות כ"נשק" לדחיית המשך הדיון בתיקים כסדרו ולהגעה להכרעה. מכל מקום, עיקר טרונייתו של המערער היא כנגד השתת הוצאות נגדו לטובת אוצר המדינה. הלכה היא כי פסיקת הוצאות נגד בעל דין נחשבת החלטה דיונית שאין בה, לכשעצמה, עילת פסלות ואין שאלת נכונותה עומדת לדיון במסגרת דיני הפסלות (י' מרזל דיני פסלות שופט 175-176 (2006). על אף העובדה כי שהסכום שפסק בית המשפט לטובת אוצר המדינה הוא גבוה באופן יחסי, לא מצאתי כי יש בעצם פסיקתה כדי ללמד על עוינות מצדו של בית המשפט כלפי המערער או כי נתגבשה דעתו עד כי המשך המשפט בפניו הינו משום "משחק מכור מראש". אדרבה, בית המשפט מוסיף בכל פעם כי הוא אוהב את המערער ונוהג בסבלנות אין קץ עימו, והדברים עולים מאופן ההתנהלות עימו ובניסיון לרצותו, כמו גם בקבלת בקשותיו לתיקון הפרוטוקול. כאמור, כבר נקבע בעבר כי "אין מקום לעורר טענת פסלות כאמצעי טקטי גרידא שמטרתו לעכב את מהלך הדיון או לשפר את מעמדו של בעל הדין בהליך. אין זה ראוי גם כי בעלי דין יעשו שימוש בבקשה לפסילת שופט כדרך נוספת לערער על החלטות של בית המשפט. יש בכך משום יצירת הליכי סרק הגוזלים ממשאבי הציבור שאינם בלתי מוגבלים. יש בכך חשש להכפשת שווא של המערכת השיפוטית, ויצא שכרו של בעל הדין היחיד בהפסדה של המערכת השיפוטית כולה ובערעור אמון הציבור במערכת זו. מי שיעשה כך ראוי שישא, למצער, בעלויות ההליך שיזם (ע"א 8400/00 חיים גורל נ' לילית גורל (לא פורסם, 17.12.2000). אכן, בנסיבות העניין, בהן המערער מיוצג על ידי הסיוע המשפטי, סכום ההוצאות שפסק בית המשפט נראה מכביד ביותר. אך נראה כי בית המשפט לא ראה דרך להפסיק את השימוש לרעה של המערער ב"נשק הפסלות", אלא בדרך של הטלת הוצאות. כאמור, לא מצאתי כי יש בהחלטה זו כדי לפסול את בית המשפט. עם זאת, אני מציעה כי השופט ישקול מחדש את גובה ההוצאות בהתחשב בנסיבות האישיות של המערער, ואילו המערער מצידו לא יעשה עוד שימוש ב"נשק הפסלות".

דין הערעור להידחות, ללא צו להוצאות.