ע"א 11048/04 אלכסנדר רובין נ. הדר חברה לביטוח בע"מ

השופט א' ריבלין:

1.לפנינו שני ערעורים על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה ( כבוד השופט י' יעקבי-שווילי ). פסק-הדין עניינו גובה הנזק שנגרם בתאונת דרכים. ע"א 11048/04 הוגש על-ידי הנפגע וקרוביו (להלן: המערערים ); ע"א 11119/04 הוגש על-ידי החברות המבטחות (להלן: המשיבות ).

תאונת הדרכים ארעה ביום 25.1.1995, עת היה המערער בן 23 שנים – סטודנט ללימודי פיסיקה ומדעי המחשב בטכניון. בשל התאונה – כך נפסק – סובל המערער מנכות מוטורית ומנטאלית מלאה; אין הוא מסוגל לבצע פעולות גופניות כלשהן, זולת הנעת האגודל והאצבע המורה ביד ימין. הוא מסוגל לתקשורת מינימאלית עם סביבתו. בית המשפט עמד על חוסר הודאות באשר לקיצור תוחלת חייו של המערער, ולאור זאת, החליט לפסוק את הפיצוי על דרך של תשלום עתי. בית המשפט קבע כי החשש שהשמיעו המערערים, מפני חוסר אפשרות של המשיבות לעמוד, בעתיד, בתשלומים, אינו מבוסס, וכי גם ההלכה שנפסקה בעניין אטינגר , בדבר הזכאות לפיצוי עבור "השנים האבודות", אינה מאיינת את האפשרות לפסוק פיצוי בתשלומים עיתיים.

המערער שוהה במוסד סיעודי בשם "נווה עמית – עד 120", ובית המשפט הורה כי הוא ימשיך לשהות שם (או במוסד אחר ברמה מקבילה), במימון המשיבות, כל ימי חייו. כל צורכי הסיעוד, כך הובהר, מסופקים לו במוסד, ובית המשפט קמא פסק כי בנסיבות העניין מסגרת זו היא הראויה, ואין להביא בחשבון הפיצוי אפשרות של מעבר לבית. יחד עם זאת, קבע בית-המשפט כי יש להוסיף פיצוי חודשי של 1,500 ש"ח, עבור עזרה נוספת – בין על-ידי בני משפחה ובין על-ידי מטפלים חיצוניים למוסד. כמו-כן נקבע כי המשיבות ימשיכו לשאת בהוצאות של טיפולים רפואיים הניתנים למשיב מחוץ למסגרת המוסד. נפסק גם, כי יש להוסיף לפיצוי סכומים שונים עבור מכשירים ועזרים רפואיים שונים, עבור הוצאות האפוטרופסות ועבור נזק לא ממוני.

בית המשפט המחוזי הוסיף ופסק למערער פיצוי עבור הפסד השתכרות. לתקופה של שנה לערך – ממועד התאונה ועד למועד שבו אמור היה המערער לסיים את לימודיו – נפסק סכום של 3,310 ש"ח לחודש, המשקף את ממצאיו של בית המשפט לגבי השתכרותו בתקופת הלימודים. לאחר מכן, העמיד בית המשפט את בסיס השכר לצורך חישוב הפיצוי על סכום חודשי של 14,000 ש"ח ברוטו. מסכום זה הורה בית המשפט לנכות את הוצאות המחייה שנחסכו בעקבות אשפוזו של המערער – בית המשפט נקב כאן בסכום של 2,875 ש"ח. בית המשפט הוסיף לפיצוי העתי סכום העולה כדי 8.3% מהפיצוי, כביטוי להפסד התנאים הסוציאליים של המערער.

מסכום הפיצוי הכולל, כך קבע בית המשפט המחוזי, יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו ואת תגמולי המוסד לביטוח לאומי (לעתיד - ניכוי עתי). אשר לשכר טרחת עורך-הדין, סבר בית המשפט קמא כי לנוכח העובדה שהמשיבות ניאותו מלכתחילה לשאת בעלויות האשפוז של המערער במוסד, ושהתשלום נעשה וייעשה במישרין למוסד, אין מקום לפסוק שכר-טרחה עבור מרכיב זה של הפיצוי. יחד עם זאת, בשל שהמשיבות ניסו במהלך המשפט להפחית את החיוב המוטל עליהן בדרך של שינוי סיווגו של המערער מ"סיעודי מורכב" ל"סיעודי" – יש לפסוק שכר-טרחה בהקשר זה בסכום של 15,000 ש"ח. לאור העובדה שהפיצוי בחלקו נפסק בדרך של תשלום עתי, קבע בית המשפט ששכר-הטרחה המתייחס לחלק זה יוערך בסכום של 175,000 ש"ח.

2.כנגד פסק-דין זה מופנים שני הערעורים שבפנינו. הצדדים סבורים כי הערכאה המבררת הפריזה או המעיטה בפיצוי שפסקה בחלק מראשי הנזק – כל צד וגישתו-שלו. ככלל, אין בית משפט של ערעור מתערב בממצאיה, בהערכותיה ובחישוביה של הערכאה המבררת. מקום בו סכום הפיצוי שנפסק, במבט כולל, הוא סביר, נטייתה של ערכאת הערעור היא שלא לשנות מקביעותיה הפרטניות של הערכאה הדיונית ושלא להתערב בשיקול דעתה. בענייננו, לאחר שבחנו את טענות הצדדים, ראינו צורך להידרש למספר נקודות.

המערערים מלינים על כך שבית המשפט פסק את הפיצוי עבור אובדן השתכרות בעתיד בתשלום עיתי, חלף תשלום חד-פעמי. הם מפנים, בעניין זה, להלכה שנפסקה בע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ , פ"ד נח(4) 486). ואולם הסוגיה העקרונית של תחולת הלכת אטינגר על תביעות לפי חוק הפיצויים נדונה והוכרעה בע"א 8022/00 אורלי רז נ' טליה צור , תק-על 2006(1), 3819. שם נקבע, בין היתר, כי "הלכת השנים האבודות, כפי שהותוותה בעניין אטינגר , חלה גם בתביעות לפי חוק הפיצויים. ואולם, מקום בו מוצא בית המשפט הדן בתביעה כזו כי נתקיימו נסיבות המצדיקות נקיטה בהסדר התשלום העתי הסטטוטורי, ניתן לנהוג כך, בבחינת מסלול חלופי להגשמה (חלקית אמנם) של התוצאה שביקשה הלכת אטינגר להשיג". במקרה שבפנינו אכן בחר בית המשפט במסלול החלופי, זאת לנוכח העמימות הממשית האופפת את שאלת תוחלת חייו של המערער. בבחירה זו לא ראינו לנכון להתערב.

3.אשר לבסיס השכר ששימש לחישוב הפיצוי עבור הפסד השתכרות, מסקנתו של בית המשפט קמא מעוגנת בחומר שהיה בפניו. אכן, קיימת אי-ודאות לגבי הסכומים שהיה משתכר המערער אלמלא התאונה. זוהי אי-ודאות אופיינית, שבמקרה זה אף הועצמה משום שהצדדים לא הביאו בפני בית המשפט קמא את כל החומר שניתן היה להביא, כדי לסייע בפתרון החידה. בית המשפט קמא הביא מחדלים אלה – שהם בעיקר מחדלים של המערער – בחשבון הפיצוי. מאידך גיסא, לא התעלם בית המשפט קמא מן העובדה שהמערער למד באוניברסיטה פיזיקה ומדעי המחשב, ולימודיו אלה יכולים היו להקנות לו בסיס להשתכרות נאה. בית המשפט נתן דעתו גם לעדויות שבאו בפניו בדבר השתכרותם של אחרים בעלי הכשרה דומה – אולם המשקל שניתן לעדויות היה, בצדק, מוגבל, לנוכח אי-היכולת לעשות בנסיבות העניין גזירה שווה – אחד לאחד – מעדים אלה למערער שבפנינו (השוו ע"א 2978/90 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' ישראל בן-ידע , תק-על 93(1) 599). בחירתו של בית המשפט להשתית את החישוב על שכר של 14,000 ש"ח ברוטו, היא מאוזנת וסבירה, ואין להתערב בה.

יחד עם זאת, בנסיבות העניין, ולאור העמימות בנוגע לדפוסי ההשתכרות של המערער אלמלא התאונה, סבורני כי לא היה מקום להוסיף לסכום שנפסק עבור הפסד השתכרות, פיצוי נוסף עבור הפסד תנאים סוציאליים. יש לראות, לטעמי, בסכום שנפסק עבור הפסד השתכרות – שהוא על הצד הגבוה – כמגלם גם את אובדן תשלומי המעביד עבור ביטוח סוציאלי (ראו ע"א 1027/90 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אליס בתיה , תק-על 93(4) 619). אין מקום להתערב בסכום שהורתה הערכאה המבררת לנכות כביטוי להוצאות המחייה הנחסכות בשל שהייתו של המערער במוסד. די אם נדגיש, בהקשר זה, כי החישוב כולו נשען על הערכה גלובאלית, וכי הסכום של 2,875 ₪ הוצע – אמנם לחלופין – על-ידי המשיבות-עצמן. אין אפוא לשעות להשגותיהן היום כנגד סכום זה, ומנגד, גם לא מצאנו את הסכום גבוה במידה המצריכה התערבות. עם זאת, מקובלת עלינו טענת המערערים, כי אין מקום לניכוי בסכום זה לגבי אותה תקופה שבה אמור היה המערער להשלים את לימודיו. בתקופה זו הפיצוי שנפסק, עבור הפסד השתכרות, הוא 3,310 ש"ח לחודש, ויש לאמוד את ההוצאות הנחסכות בסכום של 1,000 ש"ח לחודש.

4.עניין נוסף נוגע לשכר הטרחה שנפסק. "מקום בו נפסקים הפיצויים על דרך התשלומים העתיים, להבדיל מן התשלום החד-פעמי, אין בסיס ודאי ומדויק לחישוב שכר הטרחה" (ע"א 6996/98 שבשוביץ נ' אייל תורג'מן , פ"ד נד(3) 757; ראו גם ע"א 354/85 ממן נ' קעטבי , פ"ד מא (2) 113). "במקרים כאלה ידוע רק מהו הסכום שישולם כל חודש, אך לא ידוע על פני איזו תקופה ישתרעו תשלומים אלה, ומן ההכרח להיזקק להערכה גלובלית" (ע"א 6696/00 בית החולים המרכזי עפולה נ' פינטו , תק-על 2002(3), 2648). בית המשפט המחוזי הלך בדרך זו, ואין להתערב במסקנה שאליה הגיע. אין גם להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, בקבעו שאין מקום לפסוק שכר-טרחה מלא בגין עלויות האשפוז – עלויות שהמשיבים נטלו על עצמם עוד קודם להליך המשפטי והתחייבו גם לעתיד – אולם בד-בבד, יש מקום לבטא את הנסיגה המסוימת, הזמנית, של המשיבים בעניין זה, בדרך של פסיקת סכום של 15,000 ש"ח.

ביחס ליתר העניינים המועלים בסיכומי הצדדים, לא מצאנו עילה להתערבות בית משפט זה. יצוין, כי הצדדים קובלים, כל אחד מצדו-שלו, על כך שבית המשפט המחוזי לא הורה על הוספת ריבית לסכומים שנפסקו ולסכומים שנוכו המתייחסים לעבר. אלא שבסוף פסק-דינו הורה בית המשפט קמא כי "ב"כ הצדדים יערכו את חישוב הפיצויים, בהתאם להנחיות שנרשמו בפסק דין זה, ובכלל זה חישובי הריבית וההצמדה כמקובל". בית המשפט הותיר את מלאכת החישוב בידי הצדדים, אולם התווה מנגנון לפתרון מחלוקות אם יתעוררו. בית-המשפט הבהיר כי אם לא יבואו הצדדים לכלל הסכמה, ימנה בית-המשפט אקטואר, ואם יהיה צורך, יכריע במחלוקות בין הצדדים. הצדדים יפעלו אפוא, בכל הנוגע לשאלת תוספת הריבית, בהתאם למנגנון שנקבע.

הערעורים מתקבלים אפוא במובנים המפורטים לעיל. בנסיבות העניין ולאור התוצאה שאליה הגענו – אין צו להוצאות.

ש ו פ ט

השופט א' גרוניס :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת ד' ברלינר :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין.