ע"א 1112/98 משה אלפן נ. גדעון דרמן

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ש. פינקלמן), אשר ניתן ביום 31.12.97 בת.א. 1956/86 (להלן - פסק הדין). הבקשה הוגשה לאחר שבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחתה ביום 28.1.98. על פסק הדין, ועל החלטה קודמת אשר ניתנה בבית המשפט המחוזי בשאלת חבותם של המבקשים, ערערו המבקשים לבית משפט זה.

2.הסכסוך בין הצדדים נסוב על שאלת חבותם של המבקשים כלפי המשיבים, על פי כתב התחייבות אישית עליו חתמו המבקשים, הנושא תאריך 23.3.86. הדיון בבית המשפט קמא התחלק לשני שלבים, כאשר בשלב הראשון נתבררה שאלת עצם קיום החבות מצד המבקשים, ובשלב השני נדונה שאלת היקף החבות ושיעורה. בהחלטתה מיום 14.11.93, הכריעה השופטת שטרסברג-כהן בשאלה הראשונה שהוצגה לעיל, בקובעה כי התחייבותם של המבקשים כלפי המשיבים על פי כתב ההתחייבות "קמה ומחייבת אותם". שאלת היקף החיוב נתבררה לפני השופט פינקלמן, אשר בפסק דינו מיום 31.12.97 פסק לגביה כדלקמן:

"13. אני קובע איפוא כי ההתחייבויות האישיות של הנתבעים מקיפה (כך!) לא רק את חובות טלסק הנדסה אלא גם את ההשקעות בפעילות השוטפת של חברת טלסק אינט.

14.לא אוכל לקבוע בברור את גובה החיוב הכספי שהנתבעים חייבים אותו לתובעים... הפרקליטים המלומדים יערכו ביניהם את החשבון הנכון, תוך מתן הדעת למסגרת הרחבה כפי שפורטה. אם לא יעלה בידם, ישוב בית המשפט וימנה למטרה זו רואה חשבון."

4.המבקשים מבקשים לעכב את ביצוע פסק הדין, עד להכרעה בערעור אשר הוגש על ידם לבית משפט זה. את בקשתם זו תומכים הם בשני נימוקים: האחד - כי טובים סיכוייהם לזכות בערעור על פסק הדין, והשני - כי מאזן הנוחות בשאלה האם לעכב את ביצוע פסק הדין נוטה בבירור לצידם, באשר אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין יגרמו להם נזקים רבים ובלתי הפיכים.

5.ההלכה באשר לשיקולים המנחים את בית המשפט בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין הינה ברורה ומושרשת היטב, ולפיה:

"...בבקשה כגון זו יבחן בית המשפט שנים אלו: האחד - מה מידת הסיכויים שיש למערער להצליח בערעורו, והשני - אם יהא זה מן הנמנע - או קשה מאוד - להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק הדין. כמו כן ישקול בית המשפט את מאזן הנזקים והנוחות, את התוצאות שתיגרמנה לכל אחד מהצדדים אם תתקבל הבקשה או תדחה, את מהות הנזקים שיגרמו ואת האפשרות לתקנם". (בש"א 3158/91 שמואל פלטו שרון נ' קומפני פריזיין , פ"ד מה (5)499, 504).

על פי העקרונות האמורים, דין הבקשה להדחות.

גם אם מוכנה אני בשלב זה להניח לטובת המבקשים כי סיכוייהם להצליח בערעור אינם משוללי יסוד או חסרי סיכוי, הרי שהמבקשים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להראות כי באם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו במקרה שערעורם יתקבל, או שיגרם להם נזק חמור ובלתי ניתן לתיקון.

טענת המבקשים כי קיים חשש ממשי שהמשיבים, ובעיקר המשיב 3, לא יוכלו להשיב את הסכומים שישולמו להם וכי יגרם להם "נזק רב ובלתי הפיך" אם יתחילו המשיבים בהליכי הגבייה כנגדם, איננה מבוססת, ולו מן הטעם שבפסק הדין לא נקבע חיוב כספי הניתן לגביה. הצדדים הופנו בשלב זה על ידי השופט לעריכת ההתחשבנות הכספית ביניהם, ונקבע כי במידת הצורך - אף ימונה לצורך כך רואה חשבון על ידי בית המשפט. בנסיבות אלה, ובהעדר כל נתון בדבר היקף החיוב הכספי אשר יוטל על המבקשים, לא אוכל לקבוע כי ביצוע פסק הדין יגרום למבקשים נזק רב ובלתי הפיך, כטענתם. מנגד, עיכוב ביצוע ההליך שנקבע בפסק הדין לצורך קביעת גובה החוב עלול להביא להתמשכות ההליכים, הנמשכים גם כך שנים רבות, דבר אשר יפגע במשיבים אם בסופו של דבר ידחה הערעור. במצב דברים זה נוטה מאזן הנוחות בין הצדדים לטובת המשיבים.

6.אשר על כן אני מחליטה לדחות את הבקשה.