פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
1114/98
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערערים
:
1.
חוסין מוסא חסן פלאח
2.
אחמד מוסא חסן פלאח
3.
חסן מוסא חסן פלאח
4.
יוסף מוסא חסן פלאח
5.
מוחמד מוסא חסן פלאח
6.
מוחמד מוסא חסן פלאח
נגד
המשיב
ה :
חמדיה קבוצת פועלים להתישבות שיתופית בע"מ
ערעור פסלות שופט על הח
לטתו של בית משפט
השלום
בעפולה מיום 12.2.98 בת.א. 3325/91
שניתנה
על ידי כבוד השופט עודד גרשון
בשם
המערערים: עו"ד מג'די עאבד
פסק-דין
ערעור על החלטת בית משפט השלום בעפולה (השופט
ע' גרשון) מיום 12.2.98, במסגרתה נדחתה בקשת המערערים שבית המשפט יפסול עצמו
מלהמשיך ולדון בעניינם.
1. בין הצדדים מתנהלים, מאז שנת 1991, הליכים
משפטיים. ביום 12.2.98 התנהלה ישיבת הוכחות בתיק. בישיבה זו סיימה המשיבה-התובעת
להביא את עדיה והמערערים-הנתבעים ביקשו להביא את עדיהם. אולם בית המשפט לא התיר את
השמעתם של עדי המערערים, שכן הללו לא המציאו תצהירי עדות ראשית (ולחלופין בקשות,
הנתמכות בתצהיר, לזימון עדים המסרבים ליתן תצהיר) מבעוד מועד, כפי שנקבע בהחלטת
בית המשפט מיום 30.6.92. לטענת המערערים, קם בנו של אחד המערערים בשלב זה וביקש
לטעון דבר מה, אך בית המשפט הרים עליו קולו והורה לו לשבת ולהחריש. בפרוטוקול
הדיון מובאים הדברים הבאים:
"
עו"ד עאבד
(בא-כוח המערערים - א'
ב'):
בית המשפט עויין אותנו כבר מתחילת הדיון ובגלל זה בית המשפט
ממשיך לתת החלטות כאלה.
בית המשפט:
אני באמצע כתיבת החלטה הואיל לשבת.
עו"ד עאבד
:
אתה ממשיך להיות עויין אותנו כל הזמן.
בית המשפט:
אומר לעו"ד עאבד שאם הוא ממשיך כך הוא יסתבך.
עו"ד עאבד:
בית המשפט לא יאיים עלי.
בית המשפט:
אני אומר לך לשבת כי אחרת אתה תסתבך.
עו"ד עאבד:
בית המשפט לא יאיים עלי ואני אגיש תלונה כי בית המשפט רושם
פרוטוקול לא מדוייק.
המשך ההחלטה
עו"ד עאבד עשה כאן מעשה שלא ייעשה כאשר תוך כדי כתיבת
ההחלטה הביע מחאה על תוכנה של ההחלטה והטיח בבית המשפט טענות חסרות שחר על עוינות
כביכול של בית המשפט לעניינם של הנתבעים.
כשבקש בית המשפט מעו"ד עאבד לשבת שאם לא כן, יסתבך,
המשיך עו"ד עאבד להטיח בבית המשפט טענות פוגעות ומעליבות ולא...
עו"ד עאבד
שבית המשפט יכתוב בצורה מדוייקת מה אני אמרתי מעליב. האם
אני קיללתי את בית המשפט ?
בית המשפט:
אתה העלבת את בית המשפט כשאמרת שאני הטיתי את הדין כנגד
הנתבעים.
עו"ד עאבד:
אני לא העלבתי את בית המשפט. מה מעליב פה ?
המשך ההחלטה
זוהי פעם שניה שעו"ד עאבד מפסיק את החלטתו של בית
המשפט באופן שלא יאה לעורך דין. אני מממשיך את מה שכתבתי קודם כי כשבקש בית המשפט
מעורך דין עאבד לשבת, שאם לא כן, יסתבך, המשיך עו"ד עאבד להטיח בבית המשפט
טענות פוגעות ומעליבות, היינו טענות על כך שבית המשפט מחליט החלטותיו בשל עויינות
לעניינם של הנתבעים ולא לגופו של עניין.
בית המשפט סבור שטיעונו של עורך דין עאבד משולל כל שחר שכן,
כל שהיה כאן הוא החלטות משפטיות שבעל דין יכול לקבלן או לא להסכים להן אך לא היה
בהן כל הצדקה לכך שתהיה כאן התנהגות כמו זו שתוארה בפרוטוקול לעיל.
עו"ד עאבד:
אבקש שבית המשפט יפסול את עצמו ולא ימשיך לדון בתיק. שהרי
הכתובת היא ברורה.
החלטה
עורך-דין עאבד מוסיף ומפסיק את החלטות בית המשפט מבלי לאפשר לבית המשפט לסיימן. בקשתו של עו"ד עאבד לכך שאפסול עצמי הינה חסרת שחר ואין בה אלא קינטור."
2.לטענת המערערים, מגלה פרוטוקול זה את עוינותו של בית המשפט כלפיהם וכלפי בא-כוחם. לטענתם, גילה בית המשפט קוצר רוח ורצון להכריע בתיק בהקדם. עוד טוענים המערערים, כי בית המשפט שם מלים בפי בא-כוחם וייחס לו פגיעה בכבוד בית המשפט, שעה שבא כוחם ניסה לעשות את מלאכתו.
3.לאחר שעיינתי בערעור שבפני ובפרוטוקול הדיון שהובא לעיל, הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות. מן הפרוטוקול עולה, כי בית המשפט קיבל החלטה שלא היתה לרוחם של המערערים. בעובדה זו, כשלעצמה, ודאי שאין משום עילה לפסלות. תרופתם של המערערים לעניין זה היא על דרך של הגשת בקשת רשות ערעור - ומן הפרוטוקול עולה, כי כך גם התכוונו לנהוג. אין רבותא גם בעובדה שבית המשפט ביקש למנוע עיכובים נוספים בשמיעת תיק שתחילתו ב - 1991. מן הפרוטוקול עולה אמנם, כי התנהלו חילופי דברים קשים בין בא כוח המערערים לבית המשפט. אולם חילופי דברים אלה נבעו, לא במעט, מנסיונותיו החוזרים והנשנים של בא-כוח המערערים להפסיק מתן החלטה שלא נשאה חן מלפניו, וזאת תוך שהוא מטיח בבית המשפט טענות מטענות שונות. איני מוצא בדברי בית המשפט את אותו חשש ממשי למשוא פנים שמוצאים בהם העותרים. בית משפט רשאי, ואף חייב במקרים מסוימים, להתרות בבעל דין או בעורך דין הפוגע בהליך השיפוטי או בבית המשפט (וראו: סעיף 72 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-). בית משפט רשאי גם להגדיר בקשה או טענה שהועלתה בפניו כקנטרנית, בלא שהגדרה זו, כשלעצמה, תצביע על אפשרות ממשית למשוא פנים כלפי מגיש הבקשה או מעלה הטענה. במקום אחר אמרתי, כי:
"מבחן האפשרות הממשית משמעותו, שהשופט גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ("המשחק מכור").משמעות הדבר הינה כי אין מקום לצפות לכך שהשופט יהא חסר פניות ( IMPARTIAL ). גיבוש העמדה יכול שינבע מדעות קדומות שיש לו לשופט כלפי מי מהצדדים, או כלפי נשוא המשפט, מבלי שקיים סיכוי ממשי כי שכנוע (רציונלי) יביא לשינוי העמדה. ושוב: לא די בכך שיש לו לשופט דעה בעניין נשוא המשפט. לשם פסילת שופט צריך שתהא לו דעה קדומה, וצריך להראות כי אין כל סיכוי שדעתו זו תשתנה במהלך המשפט. אכן, פסילתו של שופט בשל דעות (קדומות) אפשרית אפוא רק מקום שדעתו של השופט "נעולה" ואין הוא "פתוח" לשכנוע ולשינוי." (בג"ץ 2148/94 גלברט ושמלה נ' נשיא בית המשפט העליון , פ"ד מח (3) 573, 605)
לא מצאתי בפרוטוקול הדיון, עליו מסתמכים המערערים, אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפיהם: בית המשפט לא אמר דבר וחצי דבר על הפלוגתא שביסוד התיק העיקרי וממילא לא הוכח דבר קיומה של דעה קדומה (דבר שנשלל במפורש על-ידי בית המשפט קמא), לא כל שכן דעה "נעולה".
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ח באדר התשנ"ח
(26.3.98).
ה
נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98011140.
A01
/דז/