ע"א 1118/10 גולדשטיין רונאלד ותמר נ. יעקב גלבוע

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 522/03 שניתן על ידי כבוד השופט ע' גרשון ביום 17.12.09.

1.

בשנת 1996 רכשו המערערים מן המשיב דירת מגורים בת 5 חדרים (להלן: הדירה ), על פי הסכם מכר שנחתם ביניהם ביום 16.7.96. כל שקבע הסכם המכר הוא שהמשיב התחייב כלפי המערערים לבנות ולמכור להם "דירה שתהיה בת 5 חדרים כולל חדר ביטחון". המערערים קיבלו חזקה בדירה ביום 24.10.96, וזמן קצר לאחר כניסתם לדירה גילו בה ליקויים. הם פנו למשיב, באמצעות בא כוחם דאז וביקשו לתקן את הליקויים. פנייה זו לא הועילה, ומשכך הגישו המערערים לבית משפט השלום בחיפה תביעה כספית ובה ביקשו לחייב את המשיב לשאת בעלות תיקון הליקויים. בית משפט השלום מינה את ד"ר שלמה זלינגר כמומחה מטעם בית המשפט כדי לאמוד את עלות התיקונים הנדרשים. העד המומחה אמד את עלות התיקונים בסך של 11,000 ש"ח, ובמהלך עדותו פירט את גודל החדרים בדירה. המערערים, שהופתעו מכך שגודל החדרים קטן מהמינימום הנדרש על פי הדין, ביקשו לתקן את כתב התביעה כך שיתווסף סעד של ביטול הסכם המכר. בית המשפט נעתר לבקשה, ובעקבות כך עבר הדיון לבית המשפט המחוזי בחיפה. בכתב התביעה המתוקן הוסיפו המערערים טענות רבות ביחס לליקויים נוספים בדירה אשר לא הופיעו בכתב התביעה המקורי. המשיב הגיש מצידו תביעה שכגד, במסגרתה טען כי על פי הסכם המכר מגיעים לו כספים נוספים, אותם לא שילמו לו המערערים, זאת בגין הפרשי הצמדה וריבית שנבעו מתשלומים בהמחאות דחויות.

2.

בית המשפט המחוזי, בפסק דין מפורט ומנומק, קבע כי שניים מן החדרים בדירה אכן נבנו בגודל קטן יותר מזה שהדין מאפשר (8 מ"ר). זאת, בניגוד להסכם המכר, בו התחייב המשיב כי הדירה תיבנה על פי הוראות כל דין. אולם, ביחס לחדר הביטחון נקבע כי מאחר שמדובר בממ"ד, הדין קובע גודל מינימאלי קטן יותר (5 מ"ר), ומכיוון שהחדר הביטחון עומד במגבלה זו, אזי ביחס לחדר זה לא הפר המשיב את הסכם המכר. עוד קבע בית המשפט כי בדירה התקיימו ליקויים נוספים שאותם פירט. עם זאת, נקבע כי בשל הזמן הרב שחלף בין קבלת החזקה בדירה ועד העלאת הטענה בדבר גודל החדרים והליקויים הנוספים, אין זה צודק וראוי לבטל את הסכם המכר, אלא ניתן לרפא את הפגמים באמצעות פיצויים הולמים. משכך, פסק בית המשפט למשיבים פיצויים בסך 70,000 ש"ח בגין ירידת ערך הדירה בשל גודל שני החדרים (פיצויים אלה ישולמו בפועל על ידי האדריכל שתכנן את פנים הדירה, זאת בעקבות הודעת צד ג' שהגיש המשיב ואשר התקבלה על ידי בית המשפט), 50,000 ש"ח בגין יתר הליקויים בדירה, 27,134 ש"ח בגין תשלומים ששילמו המערערים ביתר ו-15,000 ש"ח בגין עגמת נפש. כמו כן, קיבל בית המשפט את התביעה שכנגד באופן חלקי וחייב את המערערים לשלם למשיב סך של 25,017 ש"ח, זאת בגין הפרשי הצמדה וריבית שלא שילמו המערערים למשיב על פי הסכם המכר (כל הסכומים לעיל אינם כוללים הפרשי הצמדה וריבית, בתנאים שנקבעו בפסק הדין). לבסוף, מאחר שרוב תביעת המערערים נדחתה, ומכיוון שהתביעה שכנגד התקבלה חלקית, קבע בית המשפט כי כל צד יישא בהוצאותיו.

3.

המערערים לא השלימו עם תוצאת פסק הדין והגישו את הערעור שבפנינו, על יסוד טעמים מנומקים שאותם הניחו לפנינו בכתב ובעל פה. המערערים טוענים, בין היתר, כי היה על בית המשפט המחוזי לחייב את המשיב לשאת בהוצאות המשפט כולן, כי טעה בית המשפט כאשר קבע כי חדר הביטחון נבנה בגודל שהדין מאפשר, כי היה על בית המשפט לבטל את הסכם המכר, כי היה על בית המשפט לפסוק לטובתם פיצויים נוספים בגין עגמת נפש וכי שגה בית המשפט כאשר קיבל באופן חלקי את התביעה שכנגד.

המשיב סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בפרט, סבור המשיב כי צדק בית המשפט כאשר קבע שאין הצדקה לביטולו של הסכם המכר בנסיבות העניין, וכי גובה הפיצויים שפסק בית המשפט היו על הצד הגבוה בגין גודל החדרים, כאשר מדובר בחריגה של מספר סנטימטרים בודדים. המשיב מדגיש כי הסכם המכר נחתם לפני שנים רבות, כאשר הטענה להפרת ההסכם הועלתה בשיהוי בלתי מבוטל.

4.

שמענו בהרחבה את טיעוניהם המפורטים של הצדדים בכתב ובעל פה, והגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. אנו רואים לאמץ את הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי, ואשר תומכים הם במסקנות שקבע, ושאותן מצאנו מאוזנות וראויות. כמו כן סבורים אנו כי כל קביעותיו של בית המשפט המחוזי בדין יסודן, ואין פסק הדין מגלה טעות שבחוק.

אשר על כן, ועל יסוד תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אנו דוחים את הערעור.

המערערים יישאו בהוצאות הערעור וכן בשכר טרחת בא כוח המשיב בסכום של 20,000 ש"ח.