ע"א 11208/05 יובל הנדסה בע"מ נ. רות זלינגר

המשיבה בבקשה שבפניי הינה יורשת המנוח שלמה זלינגר (להלן: המנוח), אשר מונה כעד מומחה בעניין אשר נתברר בפני בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן-הנשיא ח' פיזם) בת.א. 1392/94. בהחלטתו מיום 14.12.1997, בה החליט בית-המשפט המחוזי למנות את המנוח בתור עד מומחה, קבע בית-המשפט, כי הצדדים יפקידו בקופת בית-המשפט חלק משכרו של המנוח וכי שכרו ייקבע בבוא העת. עם זאת, בפסק-דינו מיום 21.2.2005 לא קבע בית-המשפט המחוזי את שכרו של המנוח.

בעקבות פסק-הדין, הגישה המשיבה ביום 5.6.2005 בקשה למתן הוראות, בה ביקשה מבית-המשפט המחוזי לקבוע את תשלום יתרת שכר הטרחה.

ביום 9.10.2005 החליט בית-המשפט המחוזי, לאחר דיון בבקשה בנוכחות הצדדים, להורות על תשלום יתרת שכר הטרחה, בציינו בהחלטה, כי סוגיה זו נשכחה ממנו בעת שכתב את פסק-דינו.

על החלטה זו של בית-המשפט המחוזי ערערה המבקשת, ביום 4.12.2005, לבית-משפט זה בטענה, כי בית-המשפט המחוזי חרג מסמכותו בהחלטתו לגבי תשלום שכר הטרחה, שכן לפי מהותה, הבקשה היוותה בקשה לתיקון טעות בפסק-דין, אשר יש להגישה בתוך עשרים ואחד ימים מיום נתינת פסק-הדין, בהתאם לסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. משלא הוגשה הבקשה בתוך מועד זה, לא מוסמך היה בית-המשפט לתקן את פסק-דינו, בלא הסכמת הצדדים.

בד-בבד עם הגשת הערעור הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, היא הבקשה שבפני, בטענה, כי מכיוון שהערעור מעלה שאלה רצינית וכבדת משקל, ראוי להשהות את ביצוע ההחלטה עד לאחר הדיון בערעור.

מנגד, טוענת המשיבה, כי משנערך דיון בבקשה למתן הוראות בבית-המשפט המחוזי לגופו של עניין, הרי שאין עוד מקום להידרש לטענה של חוסר סמכות. כן טוענת המשיבה, כי המבקשת לא הראתה כל טעם מיוחד מדוע יש לעכב את ביצוע החלטת בית-המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

מן המפורסמות הוא, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". רק במקרים חריגים יעוכב ביצועה של החלטה, במיוחד כאשר עסקינן בהחלטה הנוגעת לעניין כספי ותו לא. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב ביצוע ההחלטה, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו עליה יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ (1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ (5) 403).

יתרה מכך, כלל הוא, כי החלטה המחייבת בתשלום של סכום כסף איננה מסווגת בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית-המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע, שהרי מימוש החלטה לתשלום כסף הינה, בדרך-כלל, הפיכה על דרך ההשבה (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו (4) 178, 181). כדי לזכות בעיכוב ביצועה של החלטה לתשלום סכום כסף, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן המשיב את כספו (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק , פ"ד לח (4) 5).

בענייננו, לא הראתה המבקשת כל סיבה, בגינה לא ניתן יהיה להשיב לה את סכום הכסף, אשר חויבה בתשלומו למשיבה, באם תזכה בערעורה.

בנסיבות העניין, לא מצאתי דבר בטענותיה של המבקשת בדבר השאלה אותה היא מעלה בערעור, אשר יצדיק את עיכוב ביצוע החלטת בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה שכר טרחת עורך-דין בסך של 5,000 ש"ח, בצירוף מס ערך מוסף כדין.