ע"א 1130/17 פלוני נ. פלוני

השופט נ' הנדל:

1.

מונח לפנינו ערעור על דחיית המרצת פתיחה שהגיש המערער על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. בתמצית, עניינה של התובענה הוא בקשה למתן סעד הצהרתי, לפיו הסכם שבעקבותיו נרשמה הערת אזהרה לטובת משיבים 2-1 על זכויות המנוח – סבו של המערער – בוטל בסמוך לכריתתו, והסכמה זו הועלתה על הכתב כשנתיים לאחר מכן.

2.

שמענו את טענות הצדדים. אכן, המערער הצביע על קשיים בפסק הדין. למשל, נקבע כי חובה לבטל הסכם למכר מקרקעין בכתב, וכי יש לזקוף לחובתו את אי-העדתו של אדם מסוים, שלטענת המערער נפטר זה מכבר. ברם, נושאים אלה אינם במרכז. למשל, הדרישה לביטול הסכם למכר מקרקעין בכתב נאמרה כאמרה אגבית, ואילו הקביעה בדבר המשקל שיש לזקוף לחובת המערער בגין אי-העדת העד שנפטר אינה מרכזית להכרעה.

נותרו התרשמותו של בית המשפט המחוזי והנימוקים העיקריים להכרעתו. באלה לא נפלה טעות. טענת המערער, לפיה ההסכם בוטל בכתב רק כשנתיים לאחר כריתתו, מעלה תמיהה. התמונה הנסיבתית של הצדדים והיחס ביניהם לאורך ציר הזמן של כחמש עשרה שנה – בעלת משקל נגד המערער היא. כמו כן, מקובלת עלי הטענה כי החלטת המערער שלא להזמין לעדות את הצדדים לחוזה – משיבים 1 ו-2 – נזקפת לחובתו. יש לזכור בהקשר זה כי המערער הוא התובע ועליו נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות. כך בראש ובראשונה לגבי עצם ביטול ההסכם. בעניין זה בית המשפט המחוזי אף הפנה לפעילות מסוימת מטעם משיבים 2-1, שאינה מתיישבת עם ביטול ההסכם אלא עם הותרתו בתוקף. אשר לעד הרב ביאלוסטוצקי, בית המשפט לא התרשם ממנו לחיוב. ביחס לקביעות אלה יש לומר כי לא מצאתי עילה להתערב בממצאים העובדתיים. המסקנה המשפטית עולה ממצאים אלה, ואין לגלות בה טעות שבחוק. המערער הפנה לנימוקים שונים התומכים בעמדתו, אך בית המשפט שקיים את המשפט והתרשם מהעדים ומיתר הראיות לא היה חייב לקבל את גרסתו. במובן זה, תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 חלה בענייננו. אמנם המערער הדגיש נסיבות אחרות, התומכות בעדותו, אך מטרת המשפט היא כי בית המשפט ישמע ויראה את מלוא התמונה, ויחליט לגבי התוצאה הראויה, תוך שקילת הראיות לכאן ולכאן. כך נהג בית המשפט בענייננו, באופן שאינו מצדיק התערבות על ידי ערכאת הערעור.

3.

הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות משיב 4 ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 12,000 ש"ח.