ע"א 11353/04 אבנר ינאי נ. ראובן שרגיל, עו"ד , מנהל מיוחד

בפניי בקשה לפטור מערבון בסך 20,000 ₪.

1.

המשיב מס' 1 (להלן: המשיב) הוא המנהל המיוחד של נכסי המערער, אשר נגדו הוצא צו כינוס אשר פורסם ביום 7.3.02. המשיבה 3 היא בעל חוב של המשיב, היא הגישה כנגדו תביעת חוב, יחד עם מכתב בקשה להארכת מועד תביעת החוב. בקשה זו נדחתה על ידי המנהל המיוחד.

2.

על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (בש"א 10390/03 בתיק עיקרי פש"ר 604/01, כב' השופט סוקול). הערעור התקבל. השופט נימק את החלטתו בכך שמגבלת הזמן להגשת תביעות חוב הקבועה בחוק מטרתה להגן על הנושים האחרים ועל אינטרס הציפיות שלהם. במקרה דנן, אינטרסים אלה לא נפגעו, כיוון שעד למועד הגשת תביעת החוב לא אושר הסדר כינוס ולא חולק דיבידנד כלשהו לנושים. זאת ועוד, כבר בעת קיום הדיון בהצעת ההסדר היה ידוע לכונס שהוגשה בקשה למתן ארכה להגשת תביעת החוב. השופט צירף לכך את העובדה שמדובר באיחור קל יחסית מצד המערערת (המשיבה דכאן), בעוד החייב מצידו התנהג בצורה שתרמה לבלבולה, כאשר לאורך כל הדרך המערערת לא זנחה טענותיה כנגדו. בסופו של יום התקבל הערעור, ומכאן הערעור לבית משפט זה, בגדרו הוגשה הבקשה שבפני לפטור מעירבון.

3.

טרם אדון בבקשה זו, עלי להכריע בטענה מקדמית של המשיבה מס' 3, לפיה למערער אין זכות ערעור, וזאת כיוון המערער לא היה צד להליך בבית המשפט קמא, ואף כי נכח בדיונים, לא ביקש להצטרף כצד להליך. את טענותיה תומכת המשיבה 3 בהלכה שנקבעה בבבש"א 292/98 עיסא ג'רייס נ' המועצה לשיווק וייצור ירקות , פ"ד נג(2)29 (להלן: הלכת ג'רייס). המערער מצידו טוען, ראשית , כי טענותיה של המשיבה 3

היו צריכות להישמע בבקשת מחיקה כבר עם הגשת הערעור, ולא בהליך זה שעניינו שאלת העירבון. שנית , טוען הוא כי היה זה מחובת המשיבה 3 לצרף את המערער להליך הערעור בפני בית המשפט קמא. שלישית ואחרונה מאבחן המערער את עניינו מהאמור ב הלכת ג'רייס . לשיטתו, אין דומה דינו של פושט רגל, אשר נכסיו כבר יצאו מחזקתו ומשליטתו, למי שטרם הוכרז פושט רגל, ועל כן הוא עוד שולט בנכסים, וראוי שישמע קולו בהליך.

4.

מקובלת עליי עמדת המערער לפיה אכן הייתה צריכה המשיבה 3 להגיש בקשת מחיקה בעת שהוגש ההליך, ולא בשלב זה של הדברים. די בכך בכדי לדחות טענה זו. מעבר לנדרש אוסיף, כי יש ממש בטענת המערער לפיה אין דין פושט רגל כדין מי שנכסיו מכונסים. במקום בו החייב עדיין מנהל את נכסיו וטרם זכה להגנתו של הדין מפני נושיו, לא ראוי על פניו להגביל את זכויות החייב. מכאן שיש לדחות טענת המשיב בנדון. מכאן לשאלת העירבון.

5.

על מנת להכריע בשאלת ערבונו של המערער, יש לבדוק את סיכויי הערעור להתקבל, ואת מצבו הכלכלי של המערער. במקרה דנן, אני נכון לקבוע - לצורך הבקשה שלפני - כי סיכויי הערעור מספיקים. החלטת השופט סוקול, אשר הפכה את החלטתו של המנהל המיוחד וקיבלה את הערעור, הושתתה בעיקרה על בסיס משפטי, כמו כן, לאור הקביעה כי הלכת ג'רייס ככל הנראה אינה חלה על ענייננו, המסקנה היא כי יתכן ונשללה מבעל דין הזכות להציג את טענותיו בפני הערכאה שקיבלה החלטה אשר פגעה בזכויותיו, והדבר עשוי לכרסם בתוקפה של החלטת בית המשפט קמא.

6.

באשר למצבו הכלכלי של המערער, הומצאה לנו ראשית ראיה למצב זה בתצהיר המערער, לפיה אשת המערער היא המפרנסת היחידה במשפחה, והוצאות משפחת המערער עולות על הכנסותיה. נטען כי מסיבה זו מקבלים המערער ואשתו עזרה כספית מקרובי משפחה. עוד נטען, כי הכונס הסכים להקטין את ההחזר החודשי – בשל המצב הכלכלי האמור – לכדי 1,000 ₪ לחודש. עם זאת, בנסיבות העניין, לא נראה כי די בהוכחות אלה. המערער לא הוכיח את מעמדו ביחס לביטוח הלאומי - היותו מובטל ואי זכאותו לדמי אבטלה - לא הוכיח כי אין לו נכסים אשר ניתן להיפרע מהם ולא הוכיח את מידת השתתפותן של בת אשתו ואחותו, אשר הן לטענתו אלה שעוזרות לו ולזוגתו לכסות את מלוא הוצאותיהם, בכיסוי ההוצאות. על כן, אין מנוס מן הקביעה כי המידע אשר מצוי בפני לעניין מצבו הכלכלי של המערער אינו מלא. התצהיר שהוגש מפנה לתצהירו מיום 17.1.02. לא צורפו תדפיסי חשבון בנק או מסמכים נוספים.

7.

בנסיבות אלה אין אני מורה על פטור מלא מערבון, אלא על הפחתתו לסך של 7,500 ש"ח, וזאת בהתחשב בסיכויי הערעור, ובראיות שהובאו על המצב הכלכלי. העירבון יופקד תוך 10 ימים מעת ההמצאה, שאם לא כן – יידחה ההליך ללא התראה נוספת.