ע"א 11423/04 עמוס שבואלי נ. צים חברת השיט הישראלית בע"מ

השופטת ד' ברלינר:

התביעה בתיק זה הוגשה על-ידי 430 תובעים שהם גימלאים ועובדים לשעבר של צים חברת השיט הישראלית בע"מ (להלן: צים ) למתן סעד הצהרתי כי הינם בעלי מניות בצים. בהמשך, עתרו התובעים (שהם המערערים בפנינו) להורות לדירקטורים בצים (משיבים 15-2) לתקן את מרשם בעלי המניות בצים.

בית משפט קמא, כב' הרשם ר' סוקול מבית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את עמדת צים כי יש מקום למחוק את התביעה על הסף מחמת התיישנות ועל כך הערעור בפנינו.

קביעתו העיקרית של בית משפט קמא היתה כי המניות שמדובר בהן מעולם לא הוקצו לנתבעים. גם אם היתה הפרת התחייבות של צים בכך שלא הקצתה את המניות, הפרה זו היתה כבר בשנת 1976 וממילא כל תביעה בנושא זה התיישנה זה מכבר.

המערערים טוענים כי שגה בית משפט קמא בכך שסבר כי אין די בהחלטת דירקטוריון צים על הקצאת המניות כדי להוות הקצאה בפועל. אליבא דהמערערים:

"הקצאת המניות הינה תוצאה של משא ומתן שנסתיים בגמירות דעת להקצות מניות למערערים בתנאי התוכנית... הרישום בפנקס החברים אינו קונקלוסיבי... ואין הוא יכול להוות מחסום בפני הטוען כי הרישום אינו נכון".

המניות, כך לטענת המערערים, הוחזקו בצים בנאמנות עבור המערערים ומשכך – התביעה לא התיישנה. לחלופין ובאותה רוח, טוענים המערערים כי יש להם זכויות שביושר במניות אלה, והתוצאה זהה.

לא מצאנו מקום להיעתר לערעור זה.

כיון שמדובר בדחיית התביעה על הסף, נקודת המוצא היא כי כל האמור בכתב התביעה שריר וקיים.

דא עקא – אין בכתב התביעה טענה מפורשת כי המניות הוקצו למערערים ולא צורפה ההחלטה שבה לכאורה הוקצו המניות. אדרבא, המערערים צרפו לכתב התביעה מסמכים המצביעים על הבנתם כי המניות – לא הוקצו.

באין הקצאה – אין בסיס לתביעה.

אפילו הפרה צים את התחייבותה בנושא זה, הרי שההפרה היתה כאשר לא קיימה החלטה מיום 22.7.76 שבה הוחלט עקרונית על ההקצאה, ובמילים אחרות כל תביעה ביחס אליה – התיישנה.

באין הקצאה, לא רכשו המערערים זכויות בנכס (המניות) ולא ניתן גם לדבר על נאמנות, שהרי לא היה בידי המשיבים נכס שעליו הופקדו כנאמנים.

לפיכך, הערעור נדחה.

המערערים ישאו בשכר-טרחת עורך-דין בסך 15,000 ש"ח.