ע"א 1148/04 מוחמד טאהר עבד אלחי אלנתשה נ. הועדה המקומית לתכנון ולבנייה י

1.בפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין המורה למבקשים, כאמור בסעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, למסור את החזקה במקרקעין מסוימים שבבית חנינא.

2.הצדדים היו חלוקים בשאלה במסגרת הליך לפי סעיף 8 הנזכר, ניתן להעלות טענות על פי הסיפא לסעיף 190(א)(1) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. הצדדים תמכו טענותיהם זה בכה, וזה בכה, בפסקי דין שונים שיצאו מלפני בית משפט זה בסמיכות זמנים.

3.לא זה המקום להכריע בחילוקי הדעות בין הצדדים. גם אם אצא מההנחה הנוחה למבקשים בעניין חילוקי הדעות שביניהם, עניין אחד העולה מסכומי המבקשים בערכאה הראשונה יש בו כדי להכריע את הכף נגד עמדתם. בסעיף 16 לסיכומים בערכאה הראשונה כתבו המבקשים:

"בסיכומם של דברים יטעימו המשיבים, כי יש טעם רב לדון בטענות השגורות בפיהם – ובפרט בטענה הנוגעת לחוקיות ההפקעה בחלקה 91 – במסגרת תקיפה עקיפה. המשיבים אינם מעוניינים, באמת ובתמים, בבטלות ההפקעה. רצונם הממשי של המשיבים, הוא לקבל פיצוי ריאלי בגין החלק המופקע בחלקה 91, כמו גם בגין הפגיעה המשמעותית בשוויין של יתרות החלקה הנותרות. משאלה הם פני הדברים, נקיטה בדרך של תקיפה ישירה אינה הכרחית. זאת ועוד, בהתחשב בדוקטרינה של 'התוצאה היחסית', המביאה בכלל חשבון את האינטרס הציבורי, נחזה כי בהליך של תקיפה עקיפה, נותר בידי ביהמ"ש שיקול דעת רחב מבהליך של תקיפה ישירה, בגדרו רשאי הוא להחליט, מהו הסעד הראוי בגין הפגיעה ביתרות חלקה 91 . קרי: האם מוצדק לאסור על ההפקעה, האם יש לחייב את הוועדה להפקיע את החלקה בשלמותה או שמא ניתן להסתפק בתשלום פיצוי ריאלי."

על עניין זה עמדה גם הערכאה הראשונה בסעיפים 24-28 לפסק הדין שבערעור.

4.ענייננו בתקיפה עקיפה. המשיבים מכריזים מפורשות בסיכומיהם כי אינם מעוניינים בבטלות ההפקעה, ובנסיבות אלה איני רואה הצדקה לאפשר להם שלא למסור את החזקה. המחלוקת הכספית, או השאלה אם יש לחייב את המפקיעה להפקיע את החלקה בשלמותה, בין אם תוכרע בהליך זה ובין אם תוכרע בהליך אחר, איננה מצדיקה את עיכוב מסירת החזקה. גם מאזן הנוחות שבין הצדדים אינו מצדיק זאת.

4. הבקשה נדחית.