ע"א 1155/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. אודט שעשוע

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

שמואל רומנו, המנוח, נהרג בתאונת דרכים ביום 2.10.1998. פסק-הדין של בית המשפט המחוזי עוסק בסכום המגיע למשיב 2, בנו של המנוח, בגין נזקיו כתלוי. הקושי העיקרי בתיק זה נבע מן העובדה שהמנוח, מגיל צעיר, היה מכור לסמים קשים ושהה תקופות ארוכות בבית האסורים. בית המשפט פסק כי המנוח לא עבד ולא השתכר, וכי לא הוכח שהוא העביר כספים כלשהם למשיבים. ניסיונותיו להיגמל כשלו, וסיכוייו להיחלץ מעולם הסמים – כך העריך בית המשפט – "לא היו גבוהים במיוחד, לפחות לא לטווח השנים הסמוכות למותו". לאור ממצאיו, קבע בית המשפט כי יש לחשב את נזקו של המשיב 2 לפי ההנחה שהמנוח היה מחויב במזונות עד הגיע בנו לגיל 21 שנים, בסכום חודשי של 1,200 ש"ח. סכום נוסף, של 300 ש"ח לחודש, נפסק עבור אובדן שירותי אב.

כנגד פסק-דין זה מופנים הערעור והערעור שכנגד. המערערות גורסות כי לאור ממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא, לא היה מקום לפסוק למשיב 2 פיצוי כלשהו כתלוי. המשיבים מצדם חולקים על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי וטוענים כי הפיצוי שנפסק – נמוך מדי ואינו משקף את תרומתו של המנוח לכלכלת בנו.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי יש להתערב בפסק-הדין של בית המשפט המחוזי במובן זה שיתבטל הפיצוי בסך 300 ש"ח עבור אובדן שירותים, אך יוותר על כנו הפיצוי שנפסק עבור אובדן תמיכה. בפסק-הדין של בית המשפט המחוזי ישנם ממצאים השוללים תמיכה בפועל בקטין ומתן שירותי-אב לו. ממצאים אלה מבוססים בראיות ואין להתערב בהם. יחד עם זאת, אין לשלול פיצוי כלשהו בהינתן האפשרות שהמנוח בכל זאת היה, במהלך השנים, תומך בבנו, ולוּ בסכומים מתונים, מרצונו-הוא או מכוח תביעת מזונות שהיתה מוגשת נגדו. לעניין זה, הסכום של 1,200 ש"ח לחודש, עד הגיע הבן לגיל 21 שנים, נראה סביר בנסיבות העניין, ופסק-הדין יתוקן בהתאם.

הערעור מתקבל במובן האמור. בנסיבות העניין איננו רואים לעשות צו להוצאות.