ע"א 118/02 ש.גוזלן,חברה לעבודות בנין ופיתוח בע"מ נ. היועץ המשפטי לממשלה

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ב' אזולאי) מיום 28.11.01 (ת.א. 3151/97 ות.א. 3059/98), אשר דחה את בקשת המבקשים להורות על החזר המחצית השנייה של אגרת בית המשפט ואת בקשת המשיבים הפורמליים לפטור אותם מתשלום המחצית השנייה.

1.המבקשים הגישו תביעה כספית נגד המשיבים הפורמליים (ת.א. 3151/97), והמשיבים הפורמליים הגישו תביעה כספית נגדית נגד המבקשים (ת.א. 3059/98). שתי התובענות נקבעו לדיון במאוחד בפני בית משפט המחוזי. בתיק המאוחד התקיימו מספר קדמי משפט, בגדרם נטענו טענות מקדמיות שונות, לרבות טיעונים ביחס למינוי מומחה מקצועי וביחס למתן חות דעת מטעמו. ביום 6.2.00 הוגשה לבית המשפט חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט. מתוקף מינויו התייצב המומחה לחקירה על חוות דעתו, ביום 29.4.01, ובהמשך נערך דיון נוסף ביום 28.6.01 בשאלת תשלום שכר המומחה. בתוך כך הגיעו הצדדים להסדר פשרה, וביום 11.9.01 הגישו לבית המשפט בקשה למתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה. במסגרת בקשה זו התבקש בית המשפט להורות על החזר המחצית השנייה של האגרה אותה שילמו המבקשים ולפטור את המשיבים הפורמליים מתשלום המחצית השנייה של תשלום האגרה שהם חבים בה.

2.ביום 14.10.91 קבע בית המשפט כי נוכח העובדה שבתביעת המשיבים הפורמליים התקיימה ישיבת הוכחות, על המשיבים הפורמליים להסדיר את תשלום המחצית השנייה של האגרה בטרם יינתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה. בעקבות החלטה זו הגישו המשיבים הפורמליים בקשה כי בית המשפט יפטור אותם מתשלום המחצית השנייה של האגרה ויורה על החזר המחצית השנייה של האגרה ששולמה על ידי המבקשים. בבקשתם טענו המשיבים הפורמליים כי הדיון היחיד שהתקיים בתיק היה דיון "בהליך נספח" לתביעות והוא הליך הבדיקה ההנדסית באמצעות המומחה וחקירת המומחים. הצדדים בתיק לא הגישו תצהירי עדות ראשית, ועל כן התיק לא הגיע לשלב הוכחות. נטען כי נוכח העובדה שבתיק לא התקיימה ישיבת הוכחות ובהתחשב בסכומי האגרה הגבוהים ששילמו הצדדים (למעלה מ100,000- ש"ח), יש להיענות לבקשה על מנת לעודד הסכמי פשרה.

היועץ המשפטי לממשלה אשר נתבקש ליתן תגובתו לבקשה, הביע את התנגדותו מהטעם שבתיק התקיים דיון ואף נחקרו מומחים ולפיכך - כך טען - המבקשים אינם זכאים להחזר האגרה על-פי הוראת תקנה 8(ג) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח1987- (להלן: תקנות האגרות). בית המשפט דחה את הבקשה מנימוקי היועץ המשפטי לממשלה.

3.על החלטה זו עתרו המבקשים ליתן להם רשות ערעור. המבקשים טוענים כי בתיקים הנידונים לא נערכו ישיבות של שמיעת הוכחות וכי כל הדיונים שנערכו בתיקים היו קדמי משפט, למעט הדיון שנערך ביום 29.4.01, בו נחקר המומחה שמונה על ידי בית המשפט. לטענתם, אין לראות בישיבה בה נחקר המומחה "דיון" כמשמעותו בתקנה 8(ג) לתקנות האגרות, הואיל ובישיבות שהתקיימו לא נשמעו עדויות או ראיות אחרות ולא הוגשו תצהירי עדות ראשית, אלא אך ורק טענות הנשמעות בקדם משפט. כן טוענים המבקשים, כי בנסיבות המקרה הסדר הפשרה חסך זמן שיפוטי יקר, דבר המצדיק פרוש מצומצם למונח "תחילת הדיון".

4.לאחר הגשת הבקשה הגישו המשיבים הפורמליים בקשה להצטרף כצד לבקשה במובן זה שהבקשה תחשב גם כבקשת רשות ערעור על ההחלטה ביחס למחצית השנייה של האגרה, אשר שולמה על ידם. לטענתם, התוצאה של צירוף המשיבים הפורמליים הינה פועל יוצא של הוראת תקנה 423 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, שכן ההחלטה נשוא הבקשה היא החלטה מאוחדת בשני התיקים. לגופה של הבקשה טוענים המשיבים הפורמליים, כי מקרה זה הוא מקרה קיצוני בו בולט חוסר ההתאמה בין סכום האגרה ששולם על ידי הצדדים לבין "הטרדת" מערכת בתי המשפט. לטענתם, לא יהא זה סביר וצודק לחייב צדדים במשפט שלא התקיים בפועל בתשלום סכום אגרה כה גבוה, ללא התחשבות בנסיבות המקרה ובעובדה שהמדינה קיבלה סכום אגרה גבוה במיוחד (למעלה מ100,000- ש"ח) רק בגין המחצית הראשונה של האגרה בשתי התביעות.

5.המשיב מתנגד לבקשת רשות הערעור. לטענתו, דיון הינו הליך שבו מתדיינים הצדדים לפני בית המשפט בעניין המחלוקת שביניהם ואין הוא מוגדר כהליך שבו מוגשות ראיות. מקום שאין מוגשות ראיות גם טעון שהועלה טרם ההכרעה בתיק - ייחשב לדיון. במקרה זה - טוען המשיב - התקיימו בתיק ישיבות קדם משפט רבות, ולפיכך נראה שהתקיים בהם דיון לגוף התובענות שנידונו לפני בית המשפט. כמו כן, הוגשה לבית המשפט ראיה בדמות חוות דעת מומחה שמטעם בית המשפט, וזה אף נחקר על חוות דעתו.

6.בטרם אכריע בבקשה לגופה, אדון תחילה בבקשת המשיבים הפורמליים להצטרף כצד לבקשה. נפקותה של בקשה זו במתן האפשרות לאותם משיבים להשמיע את עמדתם. אני סבור כי יש להיעתר לבקשה ולהורות על צירוף המשיבים הפורמליים כצד לבקשת רשות הערעור, הואיל וההחלטה נשוא הבקשה מתייחסת הן למבקשים והן למשיבים הפורמליים וההכרעה בבקשה זו תשליך בהכרח על זכויותיהם של האחרונים. לפיכך יצורפו המשיבים הפורמליים כצד לבקשה, כתב התשובה שהגישו התקבל, ויהווה חלק מן הטיעונים בבקשה זו.

7.ועתה לבקשה גופה.

תקנה 8(ג)(2) לתקנות האגרות קובעת כי בעל דין יהיה פטור מתשלום המחצית השניה של האגרה אם ההליך בוטל, נמחק, נדחה או נסתיים בפשרה , או באופן אחר, לפני שהוחל הדיון בו . המונח "דיון" מוגדר בתקנה 1 לתקנות האגרות כ:

"שמיעת ראיות בעל פה או שמיעת טענות הצדדים אם אינם מביאים ראיות, ולמעט דיון בישיבת קדם משפט ראשונה".

מלשון תקנה 1 עולה כי, לעניין תקנות האגרות, ייחשב אחד משני המקרים הבאים "דיון": ראשית, המקרה בו נשמעו ראיות בעל-פה ושנית, המקרה בו נשמעו טענות הצדדים שאינם מביאים ראיות; הכל - בכפוף לסייג המצוי של ההגדרה לפיו אין המדובר בישיבת קדם משפט ראשונה (שאז גם אם נשמעו ראיות או נשמעו טענות הצדדים שאינם מביאים ראיות לא ייחשב הדבר ל"דיון").

אין חולק כי במקרה זה הוגשה חוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית המשפט והתקיימה ישיבה בה נחקר המומחה על חוות דעתו. נוכח העובדה כי נשמעה עדותו של המומחה מחד גיסא ונוכח העובדה כי מומחה זה מונה על ידי בית המשפט במסגרת הליכים מקדמיים בתיק יש לבדוק אם נשמעה עדותו בישיבת הקדם הראשונה. במקרה זה לא כך היה הדבר. בנסיבות אלה אין צורך לעמוד על טיבה של החלופה האחרת הנוגעת לשמיעת טענות הצדדים בלא עדות, עדותו של מומחה מטעם בית המשפט היא ראיה ככל ראיה אחרת והעובדה שהיוזמה להבאתה לא באה מצדו של אחד מבעלי הדין עשויה אך להשפיע על דרך חקירתו הנגדית, אך לא לשלול את אופיה כראיה.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.