בבית המשפט העליון
ע"א
1197/20
וערעור שכנגד
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופט ג' קרא
המערערים
1. פלוני
והמשיבים שכנגד:
2. פלונית
3. פלונית
נ
ג
ד
המשיבים
1.המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול)
והמערערים שכנגד:
2. פלוני
ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 049422-04-15 שניתן ביום 20.01.2020 על ידי כבוד השופט י' קנר
תאריך הישיבה:
ו' בכסלו התשפ"ב
(10.11.2021)
בשם המערערים והמשיבים שכנגד:
עו"ד זיו מנדלוביץ
בשם המשיבים והמערערים שכנגד:
עו"ד שלמה ברקוביץ, עו"ד לימור וולפוביץ
פסק-דין
השופט י' עמית :
1.
המערער 1 והמשיב שכנגד (להלן: המערער ), יליד 1.1.1974, נפגע בתאונת דרכים ביום 30.7.2014. המערער הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.
אין חולק כי המערער נפגע קשה בתאונה. הוא אובחן כסובל מחבלת ראש קשה, שברים בפנים ובמוח, דימום מוחי וחוסר הכרה, ועבר ניתוח של כריתה חלקית של האונה הפרונטאלית. המערער אושפז בבית החולים "בילינסון" מיום התאונה עד ליום 9.8.2014, ובהמשך הועבר לבית לוינשטיין לצורך שיקום, שם שהה למעלה משמונה חודשים. עם שחרורו מבית לוינשטיין ביום 28.4.2015, הועבר המערער למוסד סיעודי שם שהה עד לסוף חודש מרץ 2017, שאז הועבר על ידי אחיותיו לדירת אמו המנוחה, היא הדירה שבה התגורר עובר לתאונה.
2.
נכותו הפיזית של המערער קלה יחסית, והוא כמעט ואינו מוגבל בתנועותיו (הגם שאינו שולט בסוגרים). עם זאת, אין חולק כי המערער סובל מפגיעה קוגניטיבית קשה, הוא אינו מתמצא בזמן ובמקום, לוקה בפסיביות קיצונית ויש להניע אותו לביצוע כל פעולה יום יומית פשוטה, הוא סובל מליקוי בשיפוט וחוסר שיקול דעת ונדרש להשגחה קבועה.
3.
בתום שמיעת הראיות, קבע בית משפט קמא כי יש לקחת בחשבון קיצור תוחלת חיים של 7.5 שנים (עד גיל 74), ו פסק למערער את סכומי הפיצוי הבאים על פי ראשי הנזק כלהלן:
(-)
הפסד השתכרות בעבר : נמצא כי המערער לא עבד שנים רבות לפני התאונה, סבל מהתמכרות לאלכוהול והתקיים מקצבת נכות מעבודה והבטחת הכנסה. משכך, לא נפסק למערער כל פיצוי בראש נזק זה .
(-)
עזרת צד ג' בעבר : החל מיום הוצאתו מהמוסד ועד למתן פסק הדין, לפי 9,500 ₪ לחודש ובסך הכל 324,345 ₪.
(-)
עזרת צד ג' בעתיד : לפי 9,500 ₪ לחודש ובסך הכל 2,157,780 ₪.
(-)
עזרת מיטיבים לעבר ולעתיד : לפי 3,000 ₪ לחודש לתקופה שבה היה מאושפז בבית החולים "בילינסון"
ובבית לוינשטיין ; לפי 1,000 ₪ לחודש עבור התקופה שבה שהה במוסד; וסכום נוסף בסך 40,000 ₪ לעבר ולעתיד, ובסך הכל 92,983 ₪.
(-)
שכר אפוטרופוסות לעבר ולעתיד : לפי 1,010 ₪ לחודש עבור אחותו של המערער שהתמנתה כאפוטרופוס עליו, ובסך הכל 283,783 ₪.
(-)
התאמת דיור : 20,000 ₪.
(-)
טיטולים לעבר ולעתיד : לפי 700 ₪ לחודש ובסך הכל 71,414 ₪.
(-)
תרופות : 5,000 ₪.
(-)
ניידות : 5,000 ₪.
(-)
נזק לא ממוני : 185,875 ₪.
סה"כ נפסק לזכות המערער הסך של 3,492,045 ₪, ובניכוי קצבת שר"מ בסך של 898,514 ₪.
4.
על פסק הדין נסבים שני הערעורים המאוחדים שלפנינו. המערער הלין, בין היתר, על סכומי הפיצוי הנמוכים שנפסקו בראשי הנזק של עזרת מיטיבים, עזרת הזולת לעתיד, דיור, תרופות וניידות, ועל כך שלא נפסק סכום כלשהו בגין אובדן כושר השתכרות. מנגד, המשיבה והמערערת שכנגד (להלן: המשיבה ), טענה, בין היתר, כי לא היה מקום לפסוק הסך של 9,500 ₪ עבור עובד זר, כאשר בפועל התשלום לעובד הזר נמוך יותר.
5.
אולם המחלוקת העיקרית שהתגלעה בין הצדדים, לא התמקדה בראש נזק זה או אחר, אלא בטענת המערער כי לאחר מתן פסק הדין, החליטו אחיותיו להעבירו חזרה למוסד, ומשכך, יש לערוך ולחשב את הפיצוי מחדש. לא מצאנו לנכון לקבל את הטענות בעניין זה. הסוגיה של בית או מוסד עמדה כל העת על הפרק, ודומה שאין מקום לפתוח אותה מחדש בשלב הערעור. ככל שהאחיות שהתמנו כאפוטרופסיות למערער אינן רוצות או אינן יכולות לנהל את ענייניו כאפוטרופסותיו, הרי שאין מניעה כי ימונה למערער אפוטרופוס אחר שיקבל שכר אפוטרופסות עבור הטיפול בענייניו.
אף אין מקום לפסיקת תשלום עיתי שישתנה מעת לעת ככל שהמערער יוחזר שוב לבית מגוריו ולאחר מכן למוסד וחוזר חלילה, בכל עת בה יחפצו אחיותיו להעבירו למוסד או להחזירו לבית. בהיעדר מחלוקת ופער של ממש לגבי תוחלת החיים של המערער, ובהינתן שתוחלת חייו הצפויה היא כ-28 שנה נוספות נכון למועד פסק דינו של בית משפט קמא, הרי שאין זו הסיטואציה המתאימה לפסיקת פיצוי עיתי. מה עוד שכל הדיון בבית משפט קמא לא התנהל על בסיס בקשה לתשלום עתי, ובקשה זו הועלתה סמוך לאחר הגשת הסיכומים.
7.
לצד זאת, מצאתי להתערב בשני ראשי נזק לגביהם הלין המערער בערעורו.
(-)
עזרת צד ג' לעתיד : כאמור, בית משפט קמא פסק למערער סכום חודשי של 9,500 ₪. אכן, המערער אינו נזקק כמעט לעזרה פיזית והוא מהלך בכוחות עצמו. אולם, המערער נזקק להחלפת טיטולים מאחר שבמצבו הוא אינו שולט על הסוגרים, והוא נזקק להשגחה צמודה ולדרבון בכל פעולה ופעולה מאחר שהוא פסיבי לחלוטין. במצב דברים זה, יש לצמצם, ולו במעט, את הפער שבין הסכום שנפסק לזכות המערער בראש נזק זה, לבין הסכום של כ-16,500 ₪ שנפסק לנכים קשים על פי הלכת אקלסרד (ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר, חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נ"ד(4) 450 (2000)).
אעמיד אפוא את הסכום החודשי על 11,000 ₪, תוספת של 1,500 ₪ לחודש, ובהיוון 227.1347 = תוספת של 341,000 ₪ (במעוגל).
לאור תוצאה זו, ממילא דין ערעור המשיבה להידחות, ואציין כי לא מצאתי ממש גם בטענות הנוספות שהועלו במסגרת הערעור שכנגד.
(-)
דיור : בית המשפט פסק סכום של 20,000 ₪ בלבד בגין התאמת דיור (מתוך סכום של 60,000 ₪ שהוצא עבור שיפוץ הדירה). ברם, הדירה שבה התגורר המערער הייתה בבעלות אמו המנוחה, והמערער הוא רק אחד מ-5 יורשים, וחלקו בדירה הוא, אפוא, 1/5 בלבד. משכך, יש לפסוק למערער סכום גלובלי כפי שנהוג במקרים כגון דא, ואעמיד את הסכום על הסך של 300,000 ₪.
8.
סוף דבר שערעור המשיבה נדחה, וערעור המערער מתקבל במובן זה שעל המשיבה להוסיף לפיצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא הסך של 641,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור 15.21% על הסכום הנ"ל.
ניתן
היום, י"ב בכסלו התשפ"ב (16.11.2021).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט