ב בית המשפט העליון
רע"א 12/99
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' דורנר
המ בקש: מרעי ג'אמל
נגד
המשיבים : 1. פריד סאבק
2.רכאד חיר אלדין
3.ועדת הבחירות בכפר חורפיש
4.פקידת הבחירות לרשות המקומית חורפיש
תאריך הישיבה: ז' באדר התשנ"ט (23.02.99)
בשם
המ בקש: עו"ד עלי שקיב
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד אדגאר דכואר
בשם המשיבים 4-3: עו"ד נורית ישראלי
בקשת רשות ערעור על פסק דין בית-המשפט המחוזי
בחיפה מיום 31.12.98 בתיק ה"פ 505/98, ה"פ 507/98
שניתן על ידי כב' השופט ש' ברלינר
פסק-דין
השופט מ' חשין:
ביום 10 בנובמבר 1998 נערכו בחירות לרשויות המקומיות ברחבי הארץ. תשעה מקומות יש במועצת המועצה המקומית חורפיש, ועל אלה התמודדו שתים-עשרה רשימות. 2384 קולות כשרים בני-חלוקה נמצאו בקלפיות, והמודד שנקבע עמד על 264 קול. לאחר עריכת כל החישובים, ובהגיעה לעודפים, נמצא לה לוועדת הבחירות כי לזכות רשימתו של המבקש לפנינו, רשימת "צ" (להלן נכנה את העותר ואת רשימתו - ג'מאל) עמדו 225 קולות, בעוד אשר לרשימות "פז" ו"יד" - אשר עשו ביניהן הסכם לחלוקת עודפים (להלן נכנה רשימות אלה ואת המשיבים 1 ו2- לפנינו יחדיו - אלדין) - עמדו 224 קולות. מנדט אחד נותר לחלוקה וג'מאל זכה בו, איפוא, על חודו של קול.
2.בערעורי בחירות שהוגשו נתהפכה הקערה על-פיה. אלדין זכה בקול נוסף, וכך נשתוו הקולות שקיבלו ג'מאל ואלדין. כהוראת סעיף 67(7) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה1965- (להלן נכנה חוק זה - החוק או חוק הבחירות) היה על בית המשפט להכריע בין המתחרים על-פי גורל. הגורל הוטל ושמו של אלדין עלה בו. ג'מאל הפסיד את מושבו במועצה.
3.על-כך באה בקשת הערעור לפנינו, והחלטנו לראותה כבקשה שניתנה בה רשות ערעור וכערעור שהוגש על-פי הרשות שניתנה.
השאלה שבמחלוקת
4.שאלה אחת בלבד עומדת לפנינו להכרעה, ונסבה היא על אותו קול נוסף שאלדין זכה בו בערעור הבחירות בבית המשפט המחוזי. וזו היא השאלה: פתק הצבעה ריק שהבוחר רשם עליו בכתב-ידו אות של רשימה פלונית בשפה הערבית בלבד - האם פתק כשר הוא אם פתק פסול? אם נחליט כי הפתק כשר הוא, יהא עלינו לדחות את הערעור ולהותיר את פסק-דינו של בית משפט קמא על-כנו; ולהיפך: אם נחליט כי הפתק פסול הוא, יהא עלינו לקבל את הערעור וּלְזַכּוֹת את ג'מאל באותו כיסא במועצה שאלדין זכה בו.
5.ביום 23.2.99 שמענו את הערעור והחלטנו, ברוב דיעות, לדחותו. להלן נימוקיי להחלטתי לדחות את הערעור.
המיתווה הנורמטיבי
6.ארבע הן הוראות-חוק שלענייננו וכולן מישכנן בחוק הבחירות. ואלו הן ההוראות: הוראת סעיף 39(א), הוראת סעיף 51, הוראת סעיף 61(ג) והוראת סעיף 63.
סעיף 39(א) מורה אותנו כי כל רשימת מועמדים תישא כינוי עם אות או עם שתי אותיות של האלף בית העברי:
"כינוי ואות של רשימת מועמדים
39.(א) כל רשימת-מועמדים תישא כינוי עם אות או עם שתי אותיות שונות של האלף-בית העברי, להבדילה מרשימות מועמדים אחרות."
כיצד ייראו פיתקי ההצבעה? על-כך מורה אותנו החוק שני אלה: אחד, כיצד ייראה פתק הצבעה מודפס , ושניים, כיצד ייראה פתק הצבעה שאינו מודפס . אשר לפתק הצבעה מודפס, סעיף 51 לחוק מורה אותנו כי יהיו עליו אות או כינוי ואות בעברית. רשימת מועמדים רשאית להוסיף לאות הרשימה ולכינוייה - באישור פקיד הבחירות ובהסכמתה של ועדת הבחירות - אות וכינוי בערבית, והבוחר רשאי להשתמש בפתק הצבעה בעברית בלבד או בפתק הצבעה בעברית עם תרגום לערבית:
"פתקי הצבעה 51. (א) פתקי הצבעה יהיו מודפסים על פי דוגמה שאישר פקיד הבחירות ועליהם אות, או כינוי ואות ותו לא.
(ב) רשימת מועמדים רשאית להוסיף לאות הרשימה ולכינויה העבריים את האות ואת הכינוי הערביים שפקיד הבחירות, בהסכמת ועדת הבחירות, אישר כמקבילים לאות ולכינוי העבריים, והבוחר רשאי להשתמש בפתק-הצבעה בעברית בלבד או בעברית עם תרגום לערבית.
(ב1) פקיד הבחירות יאשר לכל רשימת מועמדים דוגמת פתק אחד בלבד, לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב).
................................. "
סעיף 61(ג) לחוק עניינו בפתק ריק ובדרכו של הבוחר לכתוב עליו:
"אופן ההצבעה 61 (א)....
....
(ג) במקום פתק מודפס בהתאם להוראת סעיף 51, יכול בוחר להשתמש להצבעה גם בפתק ריק שצורתו נקבעה על-ידי השר בתקנות ושעליו מסומנים בכתב-ידו של אותו בוחר אות הרשימה או האות עם הכינוי, ותו לא; כל בוחר רשאי לקבל מועדת הקלפי פתק ריק."
סוגרות את הרשימה הוראות הסעיף 63(10) ו63-(12)(א) לחוק הבחירות, הקובעות פסלותם של פיתקי-הצבעה:
"קולות פסולים 63. אלה יהיו קולות פסולים -
(1)....
....
(10) פתק שאין עליו אות או אותיות של רשימת מועמדים שאושרה;
....
(12)(א) פתק הצבעה שאינו מתאים להוראות סעיף 51 או סעיף 61(ג);
(ב) נמצאו בכלל פתקי ההצבעה של רשימה אחת כמה פתקי הצבעה בכתב יד אשר לא נפל בהם פסול מהפסילות האמורות בפסקאות (1) עד (11), ואולם הוכח כי יותר מפתק הצבעה אחד כאמור נכתב בכתב ידו של אדם אחד, ייחשב רק אחד מהפתקים האמורים ככשר ויתר הפתקים בכתב ידו של אותו אדם ייפסלו."
7.השאלה שהוטל עלינו להכריע בה סובבת-הולכת את הוראת סעיף 61(ג) לחוק. בוחר משתמש בפתק ריק ומסמן בכתב-ידו את האות הערבית של הרשימה בה בחר; את האות הערבית - ואותה בלבד. האם הפתק כשר הוא אם פתק פסול? האם נאמר, כמתבקש מהוראת סעיף 51(ב), כי לעולם מוטל נטל על בוחר לסמן אות בעברית על פתק ריק שהוא ממלא בכתב ידו - בין אם יוסיף לידה אות בערבית, בין אם לאו - או שמא נאמר רשאי הוא בוחר לסמן אות בערבית בלבד? לשון אחר: האם כפופה הוראת סעיף 61(ג) - שעניינה מילוי פתק ריק בכתב-יד - להוראת סעיף 51(ב) - שעניינה פתק מודפס? האם על כל פתק הצבעה - בין פתק מודפס בין פתק שמילאוהו בכתב-יד - חייבות שתהיינה אותיות הרשימה בעברית או אותיות הרשימה בעברית ובערבית גם-יחד (כטענת ג'מאל)? או שמא הוראת סעיף 61(ג) הינה בבחינת חי-הנושא-את-עצמו ורשאי הוא בוחר לסמן על פתק ריק, בכתב-ידו, את אות הרשימה בערבית בלבד?
זו השאלה - ועליה שומה עלינו להשיב.
עיון ודיון
8.ענייננו בפירושו של חוק. בראשית - כדרכנו - נעיין בטקסט העומד לפירוש; אל הטקסט נוסיף תכלית והגיון; בְּאֵלֶּה יבואו עיקרי-יסוד של השיטה; ומכל המרכיבים הללו ניצור תרכובת במינון הראוי. המוצר שנקבל הוא-הוא פירושו של החוק. ראו והשוו: בג"ץ 4031/94 ארגון "בצדק"
נ' ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין , פ"ד מח(5) 1, 68; בג"ץ 5503/94 לילי סגל נ' יושב ראש הכנסת (לא פורסם; בפיסקאות 32-28 לחוות-דעתי); ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית , פ"ד נ(3) 133, 173-172. למותר לומר, כי לעולם לא נוּתַר לפרש טקסט על דרך הסקת מסקנה הנוגדת בעליל את לשון-הטקסט.
נפתח איפוא בטקסט והוא בהוראת סעיף 61(ג) לחוק.
9.השאלה שבמחלוקת היא, אם התיבה "אות" בצמד-התיבות "אות הרשימה" שבסעיף 61(ג) (או "האות" בתלת-התיבות "האות עם הכינוי"), האם אותה "אות" יכולה שתהיה אך האות בערבית כפי שאושרה לפי סעיף 51(ב) לחוק? בקוראנו את סעיף 61(ג) לעצמו, לא יתייצב על דרכנו, לכאורה, קושי לפרש את אותה "אות" כאות בערבית בלבד. שהרי "אות" בסעיף 61(ג) לחוק היא אות שאושרה, ומשאושרה האות בערבית - כדבר סעיף 51(ב) מציעתה - ממילא רשאי הבוחר לכתוב על הפתק הריק את האות בערבית בלבד. ואולם הדברים אינם פשוטים כמראיתם.
10.הוראת סעיף 61(ג) לחוק לא לבדד תשכון. איבר היא בגופו של דין הבחירות, וכדרכו של הטבע חייבת היא לפעול באורח מתואם עם ההוראות האחרות בחוק אף-הן. ההוראות שמכַוונים אנו אליהן הן אותן הוראות שציטטנו בדברינו למעלה, בראשן ההוראה שבסעיף 51(ב) לחוק. הנה-כי-כן, סעיף 51(ב) לחוק מורה אותנו כי פתק הצבעה מודפס חייב שיכיל את אות הרשימה בעברית או בעברית ובערבית. והשאלה אינה אלא אם יש ללמוד היקש וגזירה-שווה מפתק מודפס לפתק בכתב-יד. וכטענת הטוען: ומה פתק מודפס שאות ערבית מודפסת בו חייב שיכיל אות מודפסת בעברית אף-היא, כן יהא דינו של פתק בכתב-יד, שלא יוכר כפתק כשר אלא אם יכיל גם אות עברית גם אות ערבית; ופסול יהא פתק שיכיל אות בערבית בלבד.
האמנם כך? האמנם גזירה היא שנגזור דין מן הפתק המודפס לפתק בכתב-יד, או שמא נאמר זה לעצמו וזה לעצמו? שאלה זו, המחוקק לא השיב עליה במישרין. לעניינו של פתק מודפס קובע החוק במפורש - בסעיף 51(ב) בו - כי אין אות ערבית כשרה לעצמה אלא אם באה היא בסמוך לאות בעברית. ואילו לעניין פתק שהבוחר ממלא בכתב-יד - כהוראת סעיף 61(ג) - לא דיבר החוק אלא ב"אות". האם אותה "אות" שבסעיף 61(ג) היא ה"אות" שבסעיף 51(ב) - קרא, לאמיתם של דברים: האותיות שבסעיף 51(ב) - או שמא נאמר אחרת?
11.חברי המישנה לנשיא סובר שדרך ישרה, דרך ללא מעצורים ומעקשים, מוליכה מהוראת סעיף 51(ב) אל הוראת סעיף 61(ג). יתר-על-כן: חברי סובר כי הוראת סעיף 51(ב) היא מעין הוראת-על, וכי הוראת סעיף 61(ג) כפופה לה, תיקוד ותשתחווה לה. ואילו אני, מתקשה אני להסכים לכך. דומני כי לשון החוק הינה - למיצער - דו-משמעית. ומשנמצא לי כך, אנסה לצאת מגידרי המיסגרת המילולית של החוק, אנסוק למרום, ואנסה להשקיף על החוק ממרחק - ללימוד תכלית והגיון - שהרי דברים שרואים משם לא רואים מכאן. ראו עוד: בג"ץ 7157/95 נאוה ארד נ' יושב-ראש הכנסת, ח"כ פרופ' שבח וייס , פ"ד נ(1) 573, 611; פרשת לילי סגל , לעיל, שם, בפיסקה 31 לחוות-דעתי.
12.תכלית חוק הבחירות, כולנו ידענו מהי: הגשמת רצונו של הבוחר בהליך הגון, טהור ויעיל. ראו: ב"ש 67/84 חדד נ' פז , פ"ד לט(1) 667, 670 (מפי השופט ברק). אכן, הגשמת רצון הבוחר היא עמוד-האש ועמוד-הענן להנחותנו הדרך, לילה ויום, בהליכי הבחירות. ואולם בכך אין די. עיקר זה של הגשמת רצון הבוחר נוסך עצמו ונמסך הוא בהליכי הבחירות הקבועים בחוק, ושמירה על הליכים אלה - אשר נועדו להבטיח הגינות, יעילות וטוהר - חשיבות ראשונה במעלה נודעת לה בביצועו של העיקרון.
משל למה הדבר דומה, לשופט היושב לדין ושני בעלי-הדין מושכים אותו בגלימתו, זה מכאן וזה מכאן, והשניים זועקים בפה-גדול - זה בתוך זעקותיו של זה - בבקשם כי יעשה צדק. השופט ירחיק את בעלי-הדין מעליו; יקבע את סדר הטיעון; יקצוב מועדים; יחליט על סדר הבאת הראיות; יחליט על סיכומים ויעשה עוד כיוצא-באלו החלטות שעניינן סדר הדין. ה " צדק" שכל אחד מבעלי-הדין יבקש לעצמו יְתַעֵל עצמו אל ניבכי-הדיון, ורק לסופו של ההליך יראה אור. (נודה עם זאת, שיש ומתדיין יתעה בדרכי ההליכים; ומכאן "המשפט"). וכך, לעיתים, יכול שייעשה צדק והדין ייפסק לחובתו של בעל-דין אך משום שאיחר ממועד מסוים או שלא התייצב לדיון כאשר נדרש. כחיים עצמם כן הוא הליך הצדק; מה אלה מורכבים הם כן הליך הצדק מורכב הוא. כך הליך הצדק, וכמותו הליך-הבחירות ועקרון הגשמת רצונו של הבוחר.
הגשמת רצון הבוחר, כל הליך הבחירות טובל בו, אך נקיים עיקרון זה באמצעות הוראות-החוק שנועדו לכך ואשר הכל מוזהרים עליהן מראש. ביישומן של הוראות-החוק לביצוען של בחירות תקינות, יש שנתעלם מרצונו המפורש של בוחר פלוני, אם רצון זה לא תִּיעֵל עצמו במיתווים שקבע החוק עבורו. ראו: רע"א 105/94, 140/94 נאג'י נאסר נ' חאלד באדר - כפר טורעאן (לא פורסם).
13.כללם של דברים: עיקר בחוק הבחירות הוא הגשמת רצון הבוחר. הוראות חוק הבחירות טובלות כולן בעיקרון זה, והעיקרון מחלחל בכל הוראה והוראה שבחוק. בה-בעת, חייבים אנו למלא אחר ההוראות המפורשות שהחוק מורה אותנו בהן, אך לעת פירושן של אותן הוראות נחזיק בידנו כל העת את עקרון-היסוד; ממנו נלמד, נקיש ונסיק.
14.פתק ועליו אות בערבית בכתב-ידו של הבוחר, אין ספק כי הכרה בו תגשים את עקרון-היסוד במלואו. הבוחר הביע את רצונו - בשפתו - באורח חד-משמעי, ורק בהורות החוק אותנו אחרת נסיג את רצונו של הבוחר מפני הוראת החוק. זאת ועוד: רשימה לא תבקש לה אות בערבית, מקבילה לאות בעברית, אלא אם סבורה היא כי מיקצת מבוחריה הינם ערבים אשר יוכלו לזהות אותה על-פי האות בערבית. אפשר אף שחלק מן הבוחרים הערבים אינם קוראים כלל עברית, ואלה יוכלו לזהות את הרשימה אך על-פי האות בערבית. הנה-כי-כן, מטרת הרשימה בבוחרה לעצמה אות בערבית מתלכדת עם רצון הבוחר להיות השניים לאחדים.
15.מה מטרה נועד פתק בכתב-יד לשרת? הנה-הוא בוחר המבקש לבחור ברשימה פלונית, אך אין הוא מוצא פתקים של אותה רשימה מאחורי הפרגוד. הייצא ויבקש מאת ועדת הקלפי פתק של אותה רשימה? והרי בכך יגלה את הצבעתו ויפגע בחשאיות ההצבעה. בכך אין הוא רוצה. יעשה איפוא שימוש בפתק ריק ויכתוב עליו. אך מה יעשה ועברית אין הוא יודע כלל? אין זאת אלא שאותו בוחר יעשה את שעשה הבוחר האנונימי שלפנינו: יכתוב את אות הרשימה אך בערבית בלבד. היש טעם טוב כי נורה על פסילת הצבעתו של אותו בוחר? אם יש טעם טוב - נסתר הוא מעיניי (ראו בהקשר זה את דברי יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, חבר-הכנסת נחום ניר-רפאלקס, בישיבת הכנסת מיום 9.4.1951, "דברי-הכנסת", 1600). להשלמה נזכיר - והוא אינו לענייננו עתה - כי לימים הוחלט שהפתק הריק ייכתב בכתב-ידו של הבוחר דווקא, וכי אם יימצא כי כמה פתקים נכתבו בכתב-ידו של אותו אדם, ייפסלו כל אותם פתקים כולם חסר אחד; ראו סעיפים 61(ג) ו- 63(12)(ב) לחוק, וכן דברי ההסבר להצעת החוק: הצעות חוק לשנת התשנ"ח, 394, 397).
מעשה זה של הבוחר שלא מצא מאחורי הפרגוד פתק-כלבבו, יכול שילמדנו מה בין פתק מודפס לבין פתק בכתב-ידו של הבוחר. לעניינו של פתק מודפס ניתן לדרוש כי אות בערבית לא תבוא אלא בצמוד לאות בעברית, שהרי עיתותיה של הרשימה בידיה לעשות את הנדרש ממנה בחוק. אולם מה יהא על אותו בוחר המתייחד עם עצמו מאחורי הפרגוד ועברית אין הוא יודע? נתעלם מרצונו? מה טעם נתעלם? אכן, הבדל מהותי זה בין פתק מודפס לבין פתק בכתב-יד יכול שיגשר על הפער בין הוראת סעיף 51(ב) לבין הוראת סעיף 61(ג); לאמור: שבעוד אשר סעיף 51(ב) קובע - במפורש - כי אין פתק הצבעה מודפס אלא אם אות בעברית תבוא עליו, לא כן דין פתק שהבוחר ממלא בכתב-ידו כהוראת סעיף 61(ג); כאן לא נאמר אלא כי " אות הרשימה" תבוא עליו, ואין כל הכרח אפריורי כי אות הרשימה - לאחר אישור אות בערבית - תהא האות בעברית ובערבית כאחת. אין כל טעם טוב כי נדרוש אותן דרישות צורניות משני סוגי הפתקים, ועקרון-העל של הגשמת רצון הבוחר ימלא תוכן את הוראת סעיף 61(ג) לחוק. יתר-על-כן: לא נמצא לנו כי הכשרת הפתק והאות הערבית עליו תפגום בטוהר הבחירות וביעילותן. אדרבא: ומה פתק ועליו כתובה אות בעברית אין הפתק פוגע בטוהר הבחירות וביעילותן - והרי המחוקק הוא-בכבודו-ובעצמו ראה פתק זה כפתק כשר - כן יהא דינו של פתק ועליו כתובה אות בערבית.
16.בהרחיקנו לכת מחוק הבחירות שלנו, ובהשקיפנו מעט על חוקי בחירות אחרים אף-הם, נלמד כי גם אלה - כל אחד מהם בדרכו ובסיגנונו - מורים אותנו כפירוש שאנו מפרשים את חוק הבחירות שלנו.
הנה-הוא חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה1975-. חוק זה מאמץ הוראות אלו-ואחרות מתוך חוק הבחירות שלנו, אך לעניין "אות הרשימה" אין הוא מאמץ הוראה מתוך החוק שלנו אלא עורך הוא "תיאום"; טעם הדבר: הואיל ואין "אות הרשימה" בבחירות לראשות הרשות. תחת זאת קובע סעיף 7(ג) לאותו חוק, וזו לשונו:
"סידרי הבחירות 7 (א)....
....
(ג) נוסף על הוראות סעיף קטן (ב), יחולו על פתק ההצבעה לבחירת ראש הרשות הוראות אלה:
(1) ....
(2) הפתק יישא את שם המועמד בדפוס, בעברית או בעברית ובערבית, ותו לא, לפי דוגמה שאישר פקיד הבחירות;
(3) פקיד הבחירות יאשר לכל מועמד דוגמת פתק אחד בלבד הנושא את שם המועמד בדפוס בעברית, ואם נתבקש, גם דוגמת פתק אחד בלבד הנושא את שם המועמד בדפוס בעברית ובערבית;
(4) במקום פתק מודפס יכול בוחר להשתמש להצבעה גם בפתק ריק, שצבעו וצורתו נקבעו בתקנות, ועליו ירשום הבוחר, בכתב ידו, בעברית או בערבית את השם הפרטי של המועמד ושם משפחתו בצורה המאפשרת לזהותו בוודאות, ותו לא; כל בוחר רשאי לקבל מוועדת הקלפי פתק ריק;" (ההדגשה שלי - מ' ח')
את אשר קובע חוק זה באורח מפורש, היסקנו אנו בענייננו על דרך הפרשנות. חיזק את דעתנו השופט ש' לוין, אשר בתשובה לטענה שסמכה עצמה על הבדלי-נוסח בין חוק הבחירות שלנו לבין החוק לבחירת ראש הרשות, אמר ברע"א 265/89 ראבי נ' פקיד הבחירות לראשות המועצה המקומית ג'לג'וליה , פ"ד מג(4) 437, 439:
"...תכליתם של ההסדרים בחוקים אלה היא זהה: שמירה על טוהר הבחירות, ובכלל זאת על חשאיותן. לדעתנו, יש לפרש ככל האפשר את שתי סדרות הבחירות פירוש שווה, זאת במיוחד לאור העובדה, שחוק בחירת ראש הרשות מאמץ הוראות רבות מחוק הבחירות למועצה, ובכלל זה את סעיף 61 'בשינויים המחוייבים'."
כך הוא אף חוק הבחירות לכנסת ולראש הממשלה [נוסח משולב], התשכ"ט1969-. סעיף 76(ג) לחוק זה קובע כי הבוחר רשאי להשתמש ב"פתק ריק שעליו מסומנים בכתב-יד אות הרשימה או האות עם הכינוי, ותו לא ובבחירות לראש הממשלה - פתק הצבעה לראש הממשלה ריק שעליו מסומן בכתב-יד שם המועמד, ותו לא". מוסיפה על כך וקובעת תקנה 82 לתקנות הבחירות לכנסת ולראש הממשלה, התשל"ג1973-, לעניין השימוש בפתק בכתב-יד:
"פתקים פסולים 82. פתקי הצבעה אלה יהיו פסולים, נוסף על הפתקים הפסולים לפי סעיף 78(א) לחוק:
(1)....
....
(6) פתק שעליו אות או אותיות או כינוי בשפה לועזית בלבד, למעט פתק מודפס שעליו אות או אותיות או כינוי בעברית וערבית יחדיו או פתק מסומן בכתב יד בערבית בלבד;
....
(8) פתק הצבעה לראש ממשלה שעליו שם מועמד בשפה לועזית בלבד, למעט פתק מודפס שעליו שם מועמד בעברית וערבית יחדיו או פתק מסומן בכתב יד שעליו שם מועמד בעברית וערבית יחדיו או פתק מסומן בכתב יד שעליו שם מועמד בערבית בלבד;"
ובכן: פתק מסומן בכתב-יד בשפה הערבית בלבד, וכמותו פתק מסומן בכתב-יד שעליו שם מועמד בערבית בלבד - גם-זה גם-זה פתקים כשרים הם.
כך הוא אף דינו של צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח1958-, שכהוראת סעיף 184(ג) בו (לעניינם של פתקים ריקים): "הרישום בכתב יד ייעשה בעברית או בערבית או בשתי השפות".
ישאל השואל, ובצדק ישאל: מה בין בחירות למועצת מועצה מקומית לבין בחירות למועצת מועצה אזורית, שכאן יהא דין אחד וכאן יהא דין אחר? מה בין דובר ערבית - אותו דובר ערבית עצמו - בבחירות אלו ואלו? שאלה שאלנו, תשובה בצידה לא מצאנו.
אכן, אין כל הצדקה כי חוק הבחירות שלנו יהא כנטע זר בגן חוקי הבחירות. יתר-על-כן: כדברי השופט ש' לוין, מגמת ההאחדה מגמה רצויה וראויה היא - על דרך העיקרון - שהרי כל חוקי הבחירות כולם, כל אחד מהם בדרכו, מוליכים אל אותה מטרה. אף בכנסת דובר על כך, ונפנה אל דבריו של חבר-הכנסת דוד בר-רב-האי לעת הקריאה השניה בחוק הבחירות, שעה שעמד על "... (ה)ניסיון ליצור חוק אחיד, הקובע את סידרי הבחירות לרשויות המקומיות..." (דברי הכנסת מישיבת יום ה21- ביולי 1965, 2695).
17.פירושנו לחוק עולה בקנה אחד עם הערכים ועקרונות היסוד של השיטה. ראו והשוו: דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ'
קראוס (טרם פורסם; בפיסקה 23 לחוות-דעתי). כוונתנו זו הפעם היא לזכות-היסוד של האזרח והתושב לבחור את מי שייצגוהו לתקופת-שנים, והרי זכות זו מן הראשונות במלכות היא במדינה דימוקרטית כשלנו. ראו והשוו: ע"ב 1/65 ירדור נ' יושב- ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית , פ"ד יט(3) 365, 382; בג"צ 753/87 בורשטיין נ' שר הפנים , פ"ד מב(4) 462, 474-473; בג"צ 4513/97 עליאן אבו ערער נ' יושב ראש הכנסת דן תיכון (לא פורסם) וההפניות שם. אל ערך-יסוד זה נילווה אף ערכה של השפה הערבית.
18.כהוראת סימן 82 לדבר-המלך-במועצתו, 1947-1922, השפה הערבית בארצנו, נודע לה מעמד נעלה במיוחד, ויש אף הגורסים כי שפה "רשמית" היא (יהא-אשר-יהא פירוש המושג "רשמית"). ראו: רובינשטיין ומדינה, המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל (מהדורה חמישית, הוצאת שוקן) 105-97. ראו עוד: ע"א 105/92 ראם מהנדסים קבלנים בע"מ נ' עיריית נצרת עילית , פ"ד מז(5) 189, 210, 214 (מפי השופט ברק), ודברי השופט דב לוין, שם, 217-216. ואולם, לא בכך עיקר.
עיקר הוא שהשפה הערבית היא שפתה של כחמישית מאוכלוסיית המדינה - שפת-הדיבור, שפת-התרבות, שפת-הדת - ושיעור זה של אוכלוסין הוא מיעוט ניכר שראוי לנו כי נכבדו - אותו ואת שפתו. מדינת ישראל היא מדינה "יהודית ודימוקרטית", ובהיותה מה שהיא חובה היא המוטלת עליה לכבד את המיעוט שבה: את האדם, את תרבותו של האדם, את שפתו של האדם. עיקרון חוקתי זה בישראל ימלא בתוכנו וברוחו - ברחבות וברווחה - את הוראת סעיף 61(ג) לחוק הבחירות. עקרון-השיוויון יוליכנו כמו-מעצמו אל מקום שהיגענו אליו. נזכור כי מדברים אנו לא רק בעיקרון כללי של שיוויון. עיקרון זה קנה שביתה בחוק הבחירות עצמו, וכהוראת סעיף 2 בו: "מועצה של רשות מקומית... תיבחר בבחירות כלליות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות". השיוויון חייב שיהיה, כולנו ידענו, לא רק בזכות לבחור אלא גם בזכות להיבחר, קרא: בהכרח לקיים שיוויון סיכויים בין הרשימות הַמְתַחֲרוֹת ביניהן. ראו, למשל: בג"ץ 98/69 ברגמן נ' שר האוצר , פ"ד כג(1) 693, 698; פרשת בורשטיין , 475. ראויה היא רשימה הפונה אל ציבור בוחרים הדובר ערבית, כי לא תיפגע אף בשל כך בלבד שמיקצת מבוחריה יודעים ערבית בלבד או בוחרים לסמן על פתק ריק את אות הרשימה בערבית בלבד.
19.מבין שני הפירושים האפשריים לסעיף 61(ג) לחוק הבחירות שומה עלינו לבחור אותו פירוש המקיים את ערכי-היסוד של המדינה, אותו פירוש המכיר במעמדה של השפה הערבית והמקדם שיוויון בזכות לבחור ובזכות להיבחר. ראו עוד: פרשת ברגמן , 698; בג"ץ 142/89, 172/89 תנועת לאו"ר נ' יושב-ראש הכנסת , פ"ד מד(3) 529, 537, 568.
נסכים, איפוא, עם האמור ב"תדריך לוועדת הקלפי" - חוברת שהפיץ משרד הפנים לכל ועדות הקלפי - כי: "פתק הצבעה שנרשם בכתב-ידו של הבוחר בערבית בלבד - הקול כשר".
סוף דבר
20.צירוף התיבות "אות הרשימה" בסעיף 61(ג) לחוק הבחירות יכול שיפורש כפורש עצמו על אות הרשימה בערבית בלבד; לא זו בלבד אלא שראוי הוא - מצד עקרונות-היסוד של השיטה - כי יפורש כחל על אות הרשימה בערבית בלבד. גם יכול, גם ראוי, גם משתלב הוא היטב בחוקי הבחירות האחרים. ואם יכול הוא, ראוי הוא ומשתלב הוא - כך, אמנם, יש לפרשו, דהיינו: ככולל את אות הרשימה בערבית בלבד.
אלה הם נימוקיי להחלטתי לדחות את הערעור שלפנינו ולקיים את פתק ההצבעה עליו נכתבה אות הרשימה של אלדין בערבית בלבד.
ש ו פ ט
השופטת ד' דורנר :
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
המשנה לנשיא ש' לוין :
1.הפלוגתה היחידה בין בעלי-הדין בעניין זה היא האם פתק הצבעה ריק שנמסר למצביע ואשר נרשמו בו אות הרשימה (או אות הרשימה ביחד עם כינוי הרשימה) בשפה הערבית בלבד הוא כשר או פסול. בסעיף 61(ג) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה1965- (להלן החוק) נאמר כי:
"(ג) במקום פתק מודפס בהתאם להוראות סעיף 51, יכול בוחר להשתמש להצבעה גם בפתק ריק שצורתו נקבעה על-ידי השר בתקנות ושעליו מסומנים בכתב-ידו של אותו בוחר אות הרשימה או האות עם הכינוי, ותו לא; כל בוחר רשאי לקבל מועדת הקלפי פתק ריק".
סעיף 39(א) לחוק קובע כי "כל רשימת-מועמדים תישא כינוי עם אות או עם שתי אותיות שונות של האלף-בית העברי, להבדילה מרשימות מועמדים אחרות". בסעיף 51(א) נאמר ש"פתקי הצבעה יהיו מודפסים על פי דוגמה שאישר פקיד הבחירות ועליהם אות, או כינוי ואות ותו לא". סעיף 51(ב) מרשה לבוחר להוסיף לאות הרשימה ולכינויה העבריים, את האות והכינוי הערביים המקבילים לאות ולכינוי העבריים ו"הבוחר רשאי להשתמש בפתק הצבעה בעברית בלבד או בעברית עם תרגום לערבית".
2.השאלה הניצבת לפנינו היא אם סעיף 61(ג) כפוף לאמור בסעיף 51(ב) אם לאו? נראה לי שהתשובה לשאלה זו היא חיובית.
מדיניות המחוקק היא כי הרישומים הבסיסיים על גבי פתק ההצבעה יהיו בעברית והרישום בערבית יהיה אך בחינת תוספת, כאשר המגמה התחיקתית של סעיף 61(ג) היא רק להקל על מצביע שאינו מוצא בקלפי פתק הצבעה של הרשימה בה הוא מעוניין, מבלי שתיפגע המסגרת הבסיסית של קיום פתקי הצבעה בעברית; לעניין זה אין ולא כלום לשאלת הגדרתה של השפה הערבית כשפה רשמית ולהסדרים מפורשים אחרים שנקבעו בחוקי בחירות אחרים.
צא וראה: הכלל שבו תומכים המשיבים כוחו יפה לכל קלפי שהיא בתחומי המדינה, לרבות קלפי שמצוייה בריכוזים של דוברי עברית שישולשלו אליה פתקים המסומנים בכתב יד באותיות ערביות. נקל לתאר את הקשיים שיגרמו במקרה כזה.
לפיכך דעתי היא שדין הערעור להתקבל.
משנה לנשיא
אלה נימוקינו להחלטתנו מיום 23 בפברואר 1999, ולפיה קבענו ברוב דעות כי דין הערעור להידחות.
היום, ט' באייר התשנ"ט (25.4.99)
משנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99000120. G04