פסק-דיןעליון3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 1224/01 עומר כחיל ואח' נ. הסנה חב' לביטוח בע"מ באמצעות מגדל חב' לביט

ניתן ביום

בקצרה

נזיקין · פיצויים בגין תאונת דרכים, הפסד כושר השתכרותערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתביעת פיצויים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה את הערעור וערעור שכנגד על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתביעת פיצויים בגין תאונת דרכים. נקבע כי קביעת כושר ההשתכרות של המערער לולא התאונה לפי שכר הממוצע במשק הייתה סבירה בנסיבות בהן לא הוצג מקום עבודה ספציפי. לא נמצאה עילה להתערב בסכומי הפיצויים שנפסקו.

העובדות

המערער נפגע בתאונת דרכים ונותר נכה לצמיתות בשיעור 91%. לפני התאונה עבד כאופה והתפטר לאחר עשרות שנים כדי לפתוח עסק עצמאי שלא צלח. בעת התאונה היה כבן 51 ולא הצביע על מקום עבודה ספציפי שבו יכול היה לעבוד לולא התאונה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לגבי כושר השתכרותו של המתובע לולא התאונה?
  2. 2.האם יש מקום לשנות את סכומי הפיצויים שנפסקו בגין הפסד השתכרות בעבר ובעתיד?

הלכות

  1. 1

    קביעת כושר השתכרות לולא התאונה בשיעור השכר הממוצע במשק, כאשר לא הוכח מקום עבודה ספציפי שבו יכול היה לעבוד, הינה סבירה ואינה מצדיקה התערבות

    ״בנסיבות אלה, קביעת כושר השתכרות כשיעור השכר הממוצע במשק הינו סביר, ואינו מצדיק התערבות.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • תאונת דרכים
  • כושר השתכרות
  • הפסד השתכרות
  • שכר ממוצע במשק
  • פיצויים
  • ערעור שכנגד
  • הוצאות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

לערעורים אזרחיים

ע"א

1224/01

וערעור שכנגד

בפני:

כבוד הנשיא א' ברק

כבוד השופט ת' אור

כבוד השופט א' ריבלין

המערער

ים

:

עומר כחיל ואח'

נגד

המשיב

ה :

הסנה חברה לביטוח בע"מ

באמצעות

מגדל חברה לביטוח בע"מ

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב

בת"א 1062/94 שניתן ביום 3.1.01 על ידי כבוד השופט א' סטרשנוב

בשם

המערער

:

עו"ד דורון גנסין

בשם

המשיב

ה:

עו"ד משה ורבה

פסק-דין

השופט ת' אור :

1.המערער הראשון ( להלן: המערער ), יליד 16.1.42, נפגע ביום 16.2.93 בתאונת דרכים. פגיעתו היתה קשה, והוא נותר נכה לצמיתות בשיעור 91% בגין קטיעת רגל ופגיעה בברך הרגל השניה, ובגין אבדן אחת מעיניו. בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר פסק למערער פיצויים בגין נזקיו בתאונה.

למערערים ולמשיבים טענות נגד סכומים שנפסקו למערער במספר פרטי נזק. עיקר הטענות מופנה כלפי פסיקת הפיצויים בגין הפסד השתכרות בעבר והפסד כושר השתכרות בעתיד, והן התמקדו בטענה שבית המשפט טעה בקביעת כושר השתכרותו של המערער לולא התאונה, אותו קבע בית המשפט בשיעור ממוצע השכר במשק. לטענת המערערים, כושר ההשתכרות גבוה יותר, ולטענת המשיבה הוא נמוך ממה שנקבע על ידי בית המשפט.

2.המערער הינו אופה במקצועו. במאפיה בה עבד עד כשנתיים לפני התאונה - מאפיית אילת - השתכר כ10,000- ש"ח לחודש בערכים של יום פסק הדין. הוא התפטר ממקום עבודה זה לאחר עבודה בו משך עשרות שנים, ופתח עסק עצמאי. עסק זה, בו עבד עד סמוך לתאונה, לא צלח, ובמשך שנתיים לא היו לו כל הכנסות. כאמור, בית המשפט קבע את כושר השתכרותו של המערער לולא התאונה כשיעור השכר הממוצע במשק, אשר עמד ביום פסק הדין על סכום של כ6,800- ש"ח. בעשותו כן, לא התעלם בית המשפט המחוזי מהתשבחות כלפי המערער בגין עבודתו במאפית אילת, מפי בעלי המאפיה, ועל הנכונות העקרונית לקבלו שם לעבודה. דא עקא, שהמערער עצמו לא בקש לחזור לעבודה שם, ובינתיים נתקבל לעבודה שם עובד אחר תחתיו. בנסיבות אלה, חזרה למקום העבודה הקודם במאפית אילת לא היתה ריאלית. בהתחשב בכך שכעצמאי המערער לא הצליח וניתן להניח שהיה מחפש מקום עבודה חדש כשכיר, השאלה היא מה, לפי הצפוי, היתה השתכרותו כשכיר במקום עבודה חדש. בעת התאונה היה התובע כבן 51 שנים, והוא לא הצביע על מקום עבודה מסויים בו יכול היה לעבוד לולא התאונה. בנסיבות אלה, קביעת כושר השתכרות כשיעור השכר הממוצע במשק הינו סביר, ואינו מצדיק התערבות.

3.גם בכל יתר טענות המערערים והמשיבה לשינוי סכום הפיצויים לא מצאנו עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

הערעור והערעור שכנגד נדחים, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ח' בניסן תשס"ב (21.3.2002).

ה נ ש י

א ש ו פ ט ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1קביעת כושר השתכרות לולא התאונה בשיעור השכר הממוצע במשק, כאשר לא הוכח מקום עבודה ספציפי שבו יכול היה לעבוד, הינה סבירה ואינה מצדיקה התערבות