ע"א 1280/01 מדינת ישראל - משרד הקליטה נ. חנה כנרת ספיר

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

המשיבה, אזרחית ישראלית ילידת 1968, עזבה את הארץ עם הוריה, לארצות הברית, בהיותה קטינה כבת 11. היא התגוררה בארצות הברית עד 1997, שאז הגיעה ארצה עם בעלה וילדיה כשכתב אישום תלוי ועומד נגדה, נגד בעלה ונגד אביה ואחר, בעבירות הקשורות בהלבנת כספים מרווחי עסקאות סמים, בקשירת קשר בינה לבין האחרים לרמות את שלטונות ארצות הברית, במיוחד את שלטונות המס. כן יוחסה למשיבה עבירה של ניסיון לקבל דבר במרמה על-ידי הגשת תצהיר כוזב. המשיבה שוחררה בתנאים ביניהם, הפקדת מסמכים לרבות דרכון, דרישת התייצבות מספר פעמים בשבוע, דיווחים טלפוניים, ערובות שונות וכל זאת על מנת להבטיח שלא תצא את המדינה.

על אף השחרור בתנאים כאמור, עזבה המשיבה את ארצות הברית והגיעה ארצה. בעקבות זאת הוגש נגדה כתב אישום נוסף בארצות הברית על עבירות הקשורות בהימלטותה מאימת הדין בניגוד לצווים שניתנו ובניגוד להתחייבותה ועל עבירות הקשורות בהליכים של פשיטת רגל שם.

עם הגיעה ארצה, ביקשה המשיבה לקבל ממשרד הקליטה זכאות כ"קטינה חוזרת". בקשתה נדחתה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' חבש) היטיב לתאר את ההשתלשלות העובדתית של האירועים ואין מקום לחזור על כך. בסופו של דבר הגיע השופט למסקנה כי רמת המסוכנות של המשיבה אינה מגעת לכדי הרמה הנדרשת על מנת לשלול ממנה זכאות למעמד של "קטינה חוזרת". מסקנה זו אינה מקובלת עלי.

כללי הזכאות של "קטין חוזר" קבועים בנוהל של משרד הקליטה. הגדרת "זכאי" בנוהל זה מפנה לחוק השבות באופן שתנאי לזכאות הוא, "מי שבעת שובו לישראל היה זכאי למעמד עולה לפי חוק השבות, תש"י1980- אלמלא היה אזרח ישראלי". סייג למתן אשרת עולה נקבע בסעיף 2(ב)(3) לחוק והסייג הוא: "מי שהוא בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור".

השאלה אותה העמיד השופט קמא לדיון היא, האם עומדת המשיבה בתנאי הנוהל המפנים לחוק השבות, לאמור, האם היא בעלת עבר פלילי העלולה לסכן את שלום הציבור. על כך השיב בית המשפט בשלילה ובכך טעה.

כתבי האישום שהוגשו נגד המשיבה בארצות הברית, הימלטותה מאימת הדין שם בניגוד לצו בית משפט שנתן בה אמון ושחררה בתנאים שאמורים היו להבטיח את אי הימלטותה, הפרת התנאים על ידה תוך עזיבת מקום מושבה בארצות הברית והגעתה ארצה, די בהם כדי להכתימה במסוכנות לשלום הציבור, לעניין קבלת מעמד של "קטינה חוזרת". מעמד זה, הניתן על ידי משרד הקליטה, מעניק זכות לקבלת הטבות כלכליות. המבחן המופעל לעניין זה, איננו זהה למבחן המופעל לגבי תושב חוזר שהוענק לבעלה של המשיבה. בהקשר למעמד זה, אין הפנייה לחוק השבות וההכרה באדם כתושב חוזר נעשית לצורך חוקים אחרים ולא לעניין הטבות כלכליות כאמור. כאן מדובר בהטבות כלכליות שהמדינה אינה מוכנה להעניק למי שנושא על גבו אישומים פליליים מהסוג האמור ונמלט מאימת הדין ממדינה אחרת לישראל. די בכך שאדם כזה, כאזרח ישראל, מוצא מקלט בארץ ואזרחותו נשמרת לו ואין לפרש את החוק באופן המחייב את המדינה להעניק מעמד המקנה הטבות כלכליות למי שנכנס לגדר החריג בחוק השבות.

הטענה לפיה אויינה מסוכנותה של המשיבה על ידי עובדת שהותה בארץ מזה 4 שנים ללא הסתבכות עם החוק אינה יכולה לסייע בידה - ראשית, מסוכנותה נבחנת נכון למועד הגשת בקשתה למשרד הקליטה. שנית, קופת השרצים התלויה לה מאחורי גבה עדיין מלווה אותה.

עמדת המערערת סבירה ומוצאת את עיגונה בלשון החוק, בתכליתו ובפסיקה שיצאה מלפני בית משפט זה.

הערעור מתקבל ופסק הדין של הערכאה הראשונה מתבטל. המשיבה אינה זכאית להכרה בה כ"קטינה חוזרת". המשיבה תשלם למערערת הוצאות בסך 10,000 ש"ח.