ע"א 1323/12 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפניי בקשה להורות על עיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' דרורי ) בת"א 5222-03, עד להכרעה בערעור. המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי נגד המבקשים, בית חולים קפלן וקופת חולים כללית, תביעה לפיצויים בנזיקין בגין עילה של "הולדה בעוולה". עיקר טענות המשיבים הוא כי במסגרת המעקב על ההיריון של משיב 1, לא התגלו כל מומים או פגמים בבדיקות האולטרה-סאונד, כך שמשיבה 2 לא קיבלה כל התראה על פגמים או מומים צפויים של משיב 1. הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו, מבלי להודות בחבות או באחריות לנזק שנגרם למשיב 1, המבקשים ישאו במחצית מכל נזק אשר נגרם למשיבים כתוצאה מהאירוע מושא התביעה, כפי שייפסק על ידי בית המשפט. עקב כך, הכריע בית המשפט המחוזי בשאלת גובה הפיצויים שעל המבקשים לשלם. לאחר שדן בהיסטוריה הרפואית של משיב 1, מצבו החברתי והלימודי, נכויותיו הרפואיות: נכות אורטופדית, נכות נפרולוגית (כליות), נכות אורולוגית, נכות נפשית, צלקות והעדר זרע היכול להפרות, העריך בית המשפט המחוזי את הנזק באופן שסך הפיצויים שנפסק למשיבים בגין נזקי עבר ועתיד (לאחר ניכוי מל"ל) הוא 3,830,409 ש"ח (עבור נזקיו של משיב 1 סך של 2,495,409 ש"ח ועבור משיבים 2 ו-3 סך של 1,335,000 ש"ח), בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.2%. המבקשים הגישו בקשה לעיכוב תשלום מחצית מסכום פסק הדין. בית המשפט המחוזי נעתר חלקית לבקשתם והורה על עיכוב תשלום סכום של 1,000,000 ש"ח מתוך כספי הפיצויים.

2.

במסגרת בקשה זו, טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור שהוגש גבוהים המה, תוך שפירטו את השגגות שנפלו לכאורה בפסיקתו של בית המשפט המחוזי בהערכתו העובדתית את גובה הנזק. באשר למאזן הנוחות, הרי שהלה נוטה לטובתם. הם מציינים כי הקדימו ושילמו למשיבים סך של כ-2 מיליון ש"ח על חשבון פסק הדין. ככל שלא יעוכב ביצועו של פסק הדין ויועבר מלוא הסכום למשיבים, קיים חשש ממשי כי במקרה בו יתקבל הערעור ויקבע כי יש להפחית מסכום פסק הדין, לא יהיה להם ממי להיפרע ולקבל חלק מכספם בחזרה. זאת, משום שהמשיבים נקלעו למצוקה כלכלית עקב מצבו של משיב 1 והם נאלצו לקחת הלוואות ולמשכן נכסים, כאשר חלק מכספי פסק הדין כבר הועבר לבנק על חשבון שיעבוד זכויותיהם. החלק הארי של הפיצוי – סך של 2 מיליון ש"ח - הוא בגין נזקי העתיד, ועל כן לא ייגרם נזק לניזוק. המשיבים מנגד, מתנגדים לבקשה. לטענתם, 1/3 מהכספים שחויבו המבקשים כבר עוכב במסגרת החלטתו של בית המשפט המחוזי. מתוך כלל הסכום שמתבקש זה עתה עיכובו, מייחסים המבקשים סך של 1,166,791 ש"ח למשיב 1 והיתרה למשיבים 2 ו-3, ועל כן אין לייחס לחלוקה זו דין שווה. מה גם, שהחלק שנפסק מתייחס ברובו לעבר, הלכה למעשה. משעסקינן בערעור על ממצאים עובדתיים, כי אז סיכויי הערעור הם קלושים. לטענתם, לא זו בלבד שאין להקטין את הסכומים שנקבעו אלא יש להגדילם. על כן, הגישו ערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט קמא.

3.

בבוא בית המשפט להכריע אם ליתן עיכוב ביצוע, עליו להעמיד לנגד עיניו שני מבחנים מצטברים: טיב סיכויי הערעור ושיקולי מאזן הנוחות. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה להיעתר לבקשה מונחת על שכמו של המבקש (ראו ע"א 4444/10 חברת דפוס מאור ולך בע"מ נ' עדי (21.6.2010)). בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים מכאן ומכאן, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בהסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, ובהתחשב בדרך פסיקת שיעור הנזק בתובענה מעין זו, דעתי היא שאין מקום שבית משפט זה יתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לעכב באופן חלקי את פסק דינו על הסכום שקבע.

4.

הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.