ע"א 1325/99 שמואל בכר נ. אברהם יורני

בעלי הדין הגיעו להסכמה בדבר סכום ומועד הפקדת הערבון, כך שעתה מונחת בפני הבקשה לפטור מאגרה.

המערער, מבקש הפטור, הוא בן למעלה מתשעים ושלוש שנה, ועל פי הנטען בתצהירו הוא מתקיים מקצבת זיקנה והשלמת הכנסה, ומתגורר בדירה הרשומה ב"חלמיש" באיזור מצוקה ביפו.

המערער שימש במשך עשרות שנים כגבאי בית כנסת ביפו. בשנת 1988 רכשו המתפללים מן המשיב בערעור זה מבנה בבת ים לשימוש בית הכנסת. המערער טוען, כי כמחווה של כבוד והערכה כלפיו, נבחר על ידי החזן ומתפללי בית הכנסת וזכה לכך שבית הכנסת יירשם על שמו, והוא הורשה לחתום בשם בית הכנסת על הסכם המכר בעסקת רכישת המבנה.

בשנת 1995 הגיש המשיב תביעה נגד המערער, בה טען כי לא קיבל את מלוא התמורה עבור המבנה, וביקש ביטול עיסקת המכר, השבת המבנה וחיוב בית הכנסת בדמי שכירות עבור השימוש במבנה.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד"ר ג' קלינג) דחה את התביעה לביטול העיסקה, אך חייב את המערער לשלם למשיב את יתרת התמורה שלא שולמה.

על פסק דין זה הוגש הערעור, שכן לטענת המערער שולמה תמורת המבנה במלואה.

נראה לי שיש לקבל את הבקשה לפטור מאגרה.

על פי האמור בתצהיר המערער, הוא מתקיים בצמצום והחובה לשלם אגרה תטיל עליו נטל, אשר ספק אם יוכל לעמוד בו.

אמנם, מן הראוי היה להטיל את נטל האגרה אל כלל ציבור מתפללי בית הכנסת, שכן הם הנהנים למעשה מן המבנה שנרכש. אולם בפועל, אף על פי שהמבנה נרכש לצרכי בית הכנסת, המערער עצמו הוא שנתבע לשלם את יתרת תמורת המבנה, והוא המנהל, בעצמו, את ההליכים המשפטיים.

המערער הוא אדם בא בימים. מטבע הדברים יתר מתפללי בית הכנסת אינם חבריו הקרובים, וספק אם יעלה בידו לגייס מהם את הסכום הנדרש.

באת כוח המערער טענה בדיון בפני כי הצליחה אך בקושי לגייס מאנשי בית הכנסת את סכום הערבון המופחת עליו הסכימו הצדדים (העומד על 7,500 ש"ח), וחוששני שאם אחייב את המערער בתשלום אגרה, יהא עליו לשאת בנטל זה בעצמו.

נראה לי כי תוצאה כזו תהא בלתי צודקת, במיוחד כאשר המערער נושא כבר בנטל הכבד של ניהול הערעור עצמו, ותשלום הסכום בו חוייב בבית המשפט קמא, אם יידחה ערעורו.

נוכח כל האמור, ומאחר שהערעור מגלה עילה, אני פוטרת את המערער מתשלום אגרת בית המשפט.