ע"א 1327/09 ארנון הראל נ. פקיד שומה כפר סבא

השופט א' גרוניס:

1.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט מ' אלטוביה) דחה את ערעור המס שהגיש המערער. מכאן הערעור שבפנינו.

2.

לאחר בחינה של הטענות שבכתב ושמיעה של טיעונים קצרים הגענו למסקנה כי דינו של הערעור להידחות. בבסיס מסקנתנו עומדת קביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי לפיה, המהלך אותו נקט המערער, של לקיחת הלוואות לאורך שנים מן החברה שבשליטתו, בעוד הוא מושך משכורות נמוכות יחסית, נעשה אך ורק משיקולי מס. הדבר עולה באופן ברור מדבריו של המערער עצמו בעדותו. על רקע זה איננו רואים חשיבות עקרונית בשאלה מהו בדיוק הבסיס לדרך ההילוך של פקיד השומה. פקיד השומה יכול היה לבסס קביעתו כי יש לראות את ההלוואות כהכנסה שישולם בגינה מס בשיעור 25% (כעל דיבידנד) על מספר אדנים. האחד, התחייבות שניתנה על ידי המערער בדיון עם מפקחת מטעם המשיב, כי יחזיר לחברה את הכספים שמשך ממנה. השני, המהלכים השונים שנקט המערער ואשר הצדיקו הפעלה של כלי אנטי תכנוני. המערער משך כספים במשך מספר שנים מן החברה. בשלב מסוים הוא הביא לפירוק מרצון של החברה ממנה משך את הכספים. במסגרת הפירוק הוא ביקש לשלם מס מופחת, בשיעור 10%, לגבי סכום ששיקף לטענתו את זכותו ברווחים הראויים לחלוקה. המהלך של העברה אל המערער של נכסי החברה, בהם נכללו יתרות החוב שלו לחברה, קיזז לגרסתו, בה בעת, את חובותיו לחברה בגין המשיכות. המערער הקים חברה אחרת עם פירוק החברה הקודמת (ממנה נמשכו הכספים). אכן, בית משפט קמא קבע כי עצם הפירוק והקמת חברה חדשה לא היוו עסקה מלאכותית, שכן ניתן הסבר סביר למהלך זה, פרט לחיסכון במס. עם זאת לאור סדרת המהלכים של המערער, צדק המשיב משלא ראה לנכון להתייחס למשיכות כאל הלוואות גרידא. על כן, לא מצאנו בסיס להתערב בפסק הדין.

3.

המערער אף השיג על סכום שכר הטרחה – 50,000 ש"ח – בו חויב על ידי בית המשפט המחוזי. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהכרעה של הערכאה הדיונית באשר לשיעור שכר הטרחה, אלא במקרים חריגים. לא נמצא לנו שהמקרה דנא מצדיק סטייה מן הכלל.

4.

הערעור נדחה. המערער יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח.