ע"א 1335/19 סבטלנה ז'וקובסקי נ. עו"ד אברהם גדות

השופט ע' פוגלמן :

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 13.1.2019 (כב' השופט ג' צפריר ) שהורה על ביטול הליך פשיטת הרגל של המערערת.

1.

המערערת הגישה בקשה לצו כינוס ובגדרה הצהירה על חובות בסך 350,000 ש"ח לעשרים נושים. ביום 16.8.2016 ניתן למערערת צו כינוס והמשיב 1 מונה כמנהל מיוחד לנכסיה. סך התשלום החודשי שנקבע למערערת הועמד על 500 ש"ח; כאשר נכון למועד ביטול ההליך הוגשו נגד המערערת 23 תביעות חוב בסך של 731,090 ש"ח. לאותו מועד שילמה המערערת לקופת הנשייה סך של 7,700 ש"ח, ועמד לחובתה פיגור בסך של 3500 ש"ח.

2.

בדו"ח שהגיש המנהל המיוחד הומלץ על ביטול ההליך עקב פיגור בתשלומים, אי מיצוי כושר השתכרות, אי המצאת מסמכים ובהינתן נסיבות הסתבכותה המעידות על פעולה בחוסר תום לב. בית המשפט המחוזי איפשר למערערת להגיב על הטענות בתצהיר.

בתגובתה מיום 19.11.2018 ציינה המערערת בין היתר כי אין בידה להגדיל השתכרותה עקב מצבה הנפשי, וכי הסתבכותה הכלכלית ארעה בתום לב עקב סיוע לחברה שהביאה ללקיחת הלוואות מגורמי "שוק אפור" ובהמשך גם מבנקים. המערערת ביקשה להסתפק בסכום אותו שילמה לקופת הנשייה ובכספים הצבורים בקופת הפנסיה

שלה וליתן לה הפטר.

3.

בית המשפט איפשר למערערת אשר הייתה מיוצגת באותה עת להגיש תצהיר שבו תסביר בין היתר את אופן היווצרות החובות.

תצהיר כאמור לא הוגש, ובהמשך הדברים הודיעה המערערת כי פיטרה את בא כוחה. עוד הודיעה המבקשת כי מחמת מצבה הרפואי אינה מסוגלת לעבוד, וחזרה על הסבריה להסתבכותה ועל בקשתה, כמפורט לעיל. המנהל המיוחד מצדו חזר על בקשתו לביטול ההליך. הכונס הרשמי הצטרף לעמדת המנהל המיוחד.

4.

בית המשפט זימן את הצדדים לדיון נוסף לפניו ביום 13.1.2019, בגדרו חזרו הצדדים על טענותיהם. המערערת שבה והדגישה את עמדתה כי היא איננה יכולה למצות את כושר ההשתכרות. על פי הנתונים שהיו לפני בית משפט קמא באותה עת, דרגת הנכות שנקבעה למערערת על ידי המוסד לביטוח לאומי עמדה על20% לצמיתות, וכן הוצג תיעוד שהעיד על מגבלה בהרמת משאות בלבד. בהינתן תשתית זו קבע בית המשפט כי המסמכים הרפואיים אשר הציגה המערערת אינם תומכים בטענתה. הנכות המוכרת אכן מטילה עליה מגבלות מסוימות אך איננה מצדיקה חוסר עבודה בכלל. עוד נקבע כי מתן הסבר לאופן היווצרות החובות קרדינלי להמשך ההליך, על מנת לעמוד על הטעם להסתבכות המערערת ועל שאלת תום הלב. ואולם, הסבר שהניח את דעת בית המשפט לא ניתן. בית המשפט אף נתן דעתו להתנהגות המערערת שהתפרצה תוך כדי הכתבת פסק הדין, הודיעה כי אין בכוונתה לשלם את הסכומים שנקבעו ועזבה את אולם בית המשפט. בהינתן האמור הוסיף וקבע בית המשפט כי התנהגות המערערת מלמדת על חוסר שיתוף פעולה והורה על ביטול ההליך.

על כך נסב הערעור שלפנינו.

5.

המערערת חוזרת בערעורה על הטעמים להסתבכותה הכלכלית כפי שהוצגו לפני בית המשפט המחוזי ומוסיפה כי לאחר פסק הדין חל שינוי בנסיבות: הוכרה נכות רפואית בשיעור של 62% ונקבעה דרגת אי כושר זמנית בשיעור של 100%, נתונים שמבססים את טענתה בדבר העדר יכולת השתכרות. בנוסף הוצג לפנינו תיעוד רפואי המתייחס למצבה בנקודת הזמן הנוכחית.

המנהל המיוחד והכונס הרשמי מבהירים מצדם כי פסק הדין אינו מגלה עילה להתערבות, אולם הם מציינים כי יש מקום לבחינה נוספת של עניינה של המערערת עקב התיעוד הרפואי החדש, וכי בחינה כאמור, ראוי שתיעשה ללא דיחוי בהליך חדש.

6.

לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, לא ראינו מקום להתערב בממצאי העובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית ואף לא במסקנות המשפטיות הנובעות מכך. זאת על פי הנתונים שהיו קיימים והוצגו לבית המשפט המחוזי הנכבד במועד הדיון לפניו. לפיכך דין הערעור על פסק דינו להידחות בגדר תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

7.

בצד האמור, נוכח הנתונים החדשים בדבר מצבה הרפואי של המערערת, ובהינתן הסכמת המנהל המיוחד והכונס הרשמי, אנו קובעים כי כבר בשלב הנוכחי פתוחה לפני המערערת הדרך לפתוח בהליך מתאים לפי חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, בגדרו יוכלו להבחן טענותיה, לרבות השינוי במצב הרפואי והשלכתו על כושר ההשתכרות. המלצתנו היא שהמערערת תעשה זאת ללא כל דיחוי.

8.

כמו כן, נוכח העובדה שהמערערת הייתה מיוצגת בחלק משלבי ההליך על ידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, ובשים לב לכך שהמערערת אכן נדרשת לסיוע בהיבט זה, מוטב כי המערערת תפעל לפתיחת ההליך החדש באמצעות הלשכה לסיוע משפטי (בכפוף לאישורים הנדרשים לכך).

בנסיבות העניין, אין אנו עושים צו להוצאות.