ע"א 1337/12 שלמה כהן נ. מתב מערכות תקשורת בכבלים בע"מ

הנשיא א '

גרוניס:

1.

בפנינו ערעור על פסק-דין שניתן על ידי בית הדין לחוזים אחידים (כבוד השופט משה סובל , פרופ '

שחר ליפשיץ וד"ר משה גל ברד ) ביום 28.12.2011. ההליך שהתנהל בבית הדין סבב סביב בקשה לאישור חוזה אחיד.

2.

בשנת 2001 הגישו המשיבות 9-1 שלוש בקשות לאישור חוזים אחידים בינן לבין מנוייהן. המשיבות 9-1 סיפקו שירותי טלוויזיה בכבלים. מאז הגשת הבקשות באה המשיבה 10 (להלן – הוט ) תחת תשע המשיבות, וכיום מ דובר

למעשה בבקשה לאישור חוזה אחד. במהלך השנים בהן היה ההליך תלוי בבית הדין הושגו הסכמות שונות בין הוט לבין היועץ המשפטי לממשלה (המשיב 11) והמועצה הישראלית לצרכנות (המשיבה 12). נקודות מסוימות נותרו במחלוקת ולעניינן נקבע על ידי בית הדין כי יוגשו סיכומים. הוט הגישה סיכומיה בחודש מרץ 2007. בחודש מרץ 2008 ביקש המערער לעיין בתיקים ולהצטרף כמשיב בהליך. בהחלטה מיום 19.5.2008 נעתר בית הדין לבקשת ההצטרפות. בהחלטה נקבע כי המערער רשאי להגיש סיכומים לגבי נקודה אחת והיא התנייה שבחוזה האחיד העוסקת בדרכי התשלום של לקוחותיה של הוט. בחוזה האחיד נקבע כי התשלום ייעשה באמצעות הוראת קבע לבנק או בכרטיס אשראי בלבד. אין צורך לפרט התפתחויות נוספות, כולל הליכים בבית משפט זה. בפסק-דינו של בית הדין, שניתן כאמור ביום 28.12.2011, נידחו טענותיו של המערער בכל הנוגע לדרכי התשלום שננקבו בחוזה האחיד. בערעור שבפנינו משיג המערער על הקביעה לפיה אושרה הגבלת דרכי התשלום להוראת קבע ולכרטיס אשראי בלבד. טענתו של המערער היא כי התנייה הנזכרת פוגעת באלה שאינם בעלי חשבון בנק ולכן אינם יכולים לשלם עבור המנוי באמצעות הוראת קבע לבנק או כרטיס אשראי. כמו כן מבקש המערער להעלות השגות בעניינים נוספים שבחוזה האחיד.

3.

דינו של הערעור להידחות. כפי שראינו, ההליכים בבית הדין מתנהלים מאז שנת 2001. המערער ביקש להצטרף להליכים בשלב מאוחר, בשנת 2008. כאמור, בהחלטה מיום 19.5.2008 קבע בית הדין שיוּתר למערער לטעון אך בנושא דרכי התשלום. בכתב הערעור שהגיש המערער הוא לא השיג כלל על ההחלטה מיום 19.5.2008 (אלא על פסק-הדין ועל החלטת ביניים מיום 24.10.2010). אכן, בכתב סיכומיו ביקש המערער לערער אף על ההחלטה מיום 19.5.2008. די בחלוף השנים על מנת שלא יוּתר למערער לטעון כיום נגד ההחלטה מיום 19.5.2008. משמע, העניין היחיד שבפנינו הינו דרכי התשלום והאם הגבלתן להוראת קבע ולכרטיס אשראי מהווה תנאי מקפח. אנו סבורים שבנסיבות העניין הקונקרטי שבפנינו, אין להתערב בהכרעתו של בית הדין.

4.

כבר הזכרנו שעסקינן בהליך שהחל עוד בשנת 2001. כאמור, בעלי הדין האחרים, לפני שהמערער הצטרף להליך, הגיעו להסכמות שונות. מטבע הדברים, על מנת להגיע להסכמות ויתרו אותם מעורבים – הוט, היועץ המשפטי לממשלה והמועצה הישראלית לצרכנות – על חלק מטענותיהם. הצטרפותו של המערער באה רק לאחר שהוט הגישה את סיכומיה בפני בית הדין. יתרה מזו, בית הדין לא שמע ראיות. אכן, המערער ביקש לצרף חוות דעת מומחה, אך הדבר נעשה, כאמור, בשלב מאוחר של ההליך. בהחלט ייתכן שהסוגיה של דרכי תשלום מצריכה הבאת ראיות.

מטיעוניהם של הצדדים בפנינו עלה כי ניתן לצפות בערוצי טלוויזיה מסוימים, שמספרם מצומצם, באמצעות מכשיר כלשהו, שנרכש על דרך תשלום חד-פעמי. כלומר, קיימת אפשרות צפייה, אף כי מוגבלת, בלא להיות מנוי של הוט. כנראה שמ דובר בערוצי הטלוויזיה העיקריים. העניין עלה בטיעוני הצדדים, שהרי לא נשמעו הוכחות. דומה שנקודה זו מלמדת כי אכן ראוי היה כי מי שטוען נגד התנייה הנזכרת יציג ראיות, ולא לאחר שההליך היה תלוי בבית המשפט זה שנים.

בצד הוראת קבע בבנק ותשלום באמצעות כרטיס אשראי ניתן לחשוב על דרך נוספת והיא תשלום במזומן. נעיר במאמר מוסגר כי תשלום באמצעות שיק אינה דרך חלופית, שהרי דרך זו מצריכה אף היא, כמו הוראת קבע, שהלקוח יהיה בעל חשבון בנק. על פני הדברים נראה שאפשרות של תשלום במזומן מצריכה היערכות ארגונית שונה מזו הכרוכה בדרכי התשלום האחרות של הוראת קבע וכרטיס אשראי. על כן, ייתכן שדרך זו של תשלום במזומן כרוכה בעלויות שונות מבחינתה של הוט. על רקע כל אלה וכאשר לא הובאו כל ראיות, לא ראינו מקום להתערב בפסק-דינו של בית הדין. יחד עם זאת נעיר, כי אין ללמוד מהכרעתנו כי לעניין חוזה אחיד אחר ייקבע בהכרח שדרכי התשלום הנזכרות – הוראת קבע וכרטיס אשראי – ראויות כדרכים בלעדיות. הכרעתנו ניתנת לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה הנוכחי.

5.

אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יישא בשכר טרחה בסך 10,000 ש"ח לזכות המשיבות 10-1. לא ייעשה צו להוצאות לגבי המשיבים האחרים.