ע"א 1338/12 עיריית רמת השרון נ. חנוך באגר

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 12.12.2011 בת"א 2107/08 (כב' השופט א' בכר), אשר חייב את המבקשות לשלם למשיב פיצויים בגין הפקעת זכויות במקרקעין, בסכום של 690,625 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.6.2008 (כ-840,000 ש"ח ליום הגשת הבקשה). הבקשה הוגשה בגדרו של ערעור על פסק הדין שהמבקשות הגישו לבית משפט זה.

ביסוד פסק דינו של בית משפט קמא עומדות הקביעות הבאות: השטח להפקעה, בגינו יש לחייב את המבקשות בפיצוי, עומד על 6,652 מ"ר, ובכלל זה שטח של 779 מ"ר שהופקע לצורך דרך; סכום הפיצוי יחושב על פי ייעוד המקרקעין כקרקע חקלאית; למשיב זכויות של חוכר לדורות לתקופה של 49 שנה מיום 9.2.2008. סכום הפיצוי נפסק, בין היתר, על יסוד חוות דעת שמאית שהגיש מומחה שמונה על-ידי בית המשפט.

2.

בית משפט קמא נענה חלקית לבקשת המבקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין, וביום 4.3.2012 החליט לעכב תשלום 25 אחוזים מהסכום הפסוק, אשר יופקדו בחשבון נאמנות משותף למבקשות ולבא כוח המשיב. בבקשה דנן מבקשות המבקשות להורות על עיכוב תשלום מלוא סכום פסק הדין.

3.

בבקשה מפרטות המבקשות את טענותיהן לגוף המחלוקת במטרה להצביע על סיכויי ערעור טובים.

בתמצית נטען, כי לא נכון היה לכלול בשטח המופקע את השטח שהופקע לצורך דרך, כי לא נכון לראות במשיב בעל זכויות חכירה לתקופה נוספת של 49 שנה מאחר ותקופת החכירה הסתיימה כבר ביום 31.8.2008, וכי לא היה מקום להתבסס על שומת השמאי מטעם בית המשפט נוכח טעויות שנפלו בה.

עוד נטען, כי לא ניתן יהיה להשיב את הכספים שיועברו למשיב, במקרה שהערעור יתקבל, נוכח מצבו הכלכלי הדחוק. בענין זה מפנות המבקשות לתצהיר המשיב, שהוגש לבית משפט קמא במסגרת בקשתו לקצוב את שכרו של השמאי מטעם בית המשפט. בתצהיר זה נאמר, כי הכנסתם החודשית של המשיב ורעייתו עומדת על כ- 4,875 ש"ח וכן אין למשיב רכב או חסכונות.

4.

המשיב טען בתשובתו לבקשה, כי אין מקום לשנות מהחלטת בית המשפט המחוזי, אשר בחן בקפידה את טענות הצדדים ומצא כי יש מקום לעכב תשלום רבע מסכום פסק הדין. המשיב הוסיף, לעניין היכולת להיפרע ממנו, כפי שטען גם בבית משפט קמא, כי הוא ורעייתו בעלי זכויות חכירה של דירה ברמת השרון ויש לו גם זכויות חכירה בקרקע שעליה בנוי בית עסק למצבות. המשיב מציין, כי הוא אמור לקבל פיצויים בגין הפקעת מקרקעין גם ממע"צ. עוד נטען על-ידי המשיב כנגד סיכויי הערעור והוזכרה על-ידו ההלכה שלפיה, ככלל, אין מעכבים ביצועו של פסק דין כספי, אלא בנסיבות חריגות שאינן מתקיימות בענייננו.

5.

דין הבקשה להדחות.

עקרון היסוד הוא, אכן, שאין מעכבים ביצועו של פסק דין כספי, אלא בנסיבות חריגות שעניינן בסיכוייו הגבוהים של הערעור להתקבל ובחשש שמא ביצועו המיידי של פסק הדין ימנע או יקשה ביותר על השבת המצב לקדמותו, במקרה שהערעור יתקבל. טענה בדבר העדר יכולת (או קיומו של קושי ממשי) להיפרע חזרה מהמשיב, אם הערעור יתקבל, מחייבת הנחת תשתית עובדתית מבוססת ומפורטת. במקרה דנן המבקשות מפנות לתצהירו הנ"ל של המשיב, אך הן מתעלמות בבקשתן מנתונים שהמשיב הציג בבית המשפט המחוזי בתשובתו לבקשה לעיכוב הביצוע בנוגע לזכויות שיש לו בדירת מגורים ובקרקע שעליה בית עסק, כאילו נתונים כאלה כלל לא קיימים. המבקשות אינן מסבירות, אפוא, מדוע נתונים אלה אינם רלבנטיים לבקשה דנן, ובהיעדר התייחסות מצידן לנתונים שעמדו לנגד עיני בית משפט קמא, אין אלא ליתן להם משקל.

באשר לסיכויי הערעור ייאמר, מבלי לקבוע מסמרות, כי נראה שגם לשיטת המבקשות זכאי המשיב לפיצוי כלשהו, כך שעמדתן מרחיקת הלכת, בדבר עיכוב מלוא

סכום פסק הדין, אינה סבירה על פניה, וככזו דינה להידחות על הסף. זאת ועוד, בחינת הטענות לגופן מביאה למסקנה לכאורית, מבלי להכריע בדבר, כי ככל שיש למערערות סיכוי שמי מטענותיהן תתקבל, נראה שהדבר יכול להביא לביטול חלק צנוע יחסית של חיובן בפיצוי ולא חלקו הארי.

6.

אוסיף, כי, בנסיבות המקרה דנן, כשנראה שבכל מקרה אין מקום לעכב תשלומו של מלוא סכום פסק הדין, הרי שגם אם ערכאת הערעור סבורה שהיה מקום לעכב נתח גדול יותר של סכום פסק הדין מזה שעוכב על ידי בית משפט קמא, ככלל לא יהא זה ראוי להתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת. שעה שעסקינן בקביעת הסכום שאת תשלומו ראוי לעכב בדרך של אומדן, עשויות להיות הערכות שונות, וכל עוד לא ניתן להצביע על טעות ברורה או סטייה מהותית בתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, אין מקום לשנותה.

סוף דבר – הבקשה נדחית. המבקשות תשאנה בהוצאות המשיב בסך 7,500 ש"ח.