ע"א 1341/14 צבי קולירין נ. בנק הפועלים בע''מ

לפניי בקשה מטעם המשיב 2 לסילוק הערעור על-הסף.

הערעור נסב על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט א' אורנשטיין ) מיום 6.1.2014. במסגרת ההחלטה הוכרז המערער פושט רגל, והמשיב 5 התמנה כנאמן לנכסיו. כמו-כן, בגדרי ההחלטה דן בית המשפט בנושא זכויותיו של המערער ביחידות בבניין בתל-אביב. בית המשפט ציין כי "יש מקום להסדיר את הבעייתיות של יחידות הדיור האמורות", וקבע כי המשיב 2 – שרכש מהמערער שתי יחידות "בהסכמי מכר שטרם מומשו" – יפקיד את יתרת התמורה, והנאמן יפעל להסדרת החובות הרובצים על הנכס כדי לאפשר את העברת החזקה למשיב 2. בית המשפט הורה למערער לפנות את הדירה, והסמיך את הנאמן לנקוט הליכים לשם ביצוע הפינוי.

הערעור שבכותרת עוסק בקביעתו של בית המשפט המחוזי לעניין יחידת הדיור – "דירה 9". הערעור הוגש על-ידי המערער עצמו, ללא ייצוג, ובמסגרתו נטען כי בית המשפט המחוזי למעשה ביטל בהחלטתו פסק-דין שניתן על-ידי כבוד השופטת חיות בשנת 2002. עוד השיג המערער בערעורו על הוראת-הפינוי. יצוין, כי בינתיים נטל המערער לעצמו ייצוג, והתגובה לבקשה שלפניי הוגשה על-ידי עורך-הדין.

בבקשה שלפניי נטען כי דין ההליך להיות מסולק על-הסף בשל סיכוייו הקלושים של הערעור. לטענה זו אין מקום להיזקק בשלב זה, שכן לא מדובר בעילה דיונית לסילוק ערעור, הנבחנת על-ידי רשם בית המשפט. טענותיו של המשיב 2 בהקשר זה הן טענות לגופם של דברים, ויש להעלותן לפני ההרכב שידון בערעור.

טענה אחרת של המשיב 2 בבקשתו – והיא הטענה הרלוונטית בשלב זה – היא כי היה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות, זאת משום שהחלטת בית המשפט המחוזי היא בגדר "החלטה אחרת". כנגזרת מכך, נטען גם כי ההליך הוגש באיחור.

טענות אלה אין בידי לקבל.

כפי שצוין לעיל, במסגרת ההחלטה מיום 6.1.2014 הכריז בית המשפט על המערער פושט רגל. כידוע, החלטה שבה הוכרז אדם פושט רגל היא בבחינת "צו בפשיטת רגל", ועל כן הערעור על ההחלטה הוא בזכות לפי סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (ראו רע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מו(3) 811 (1992); ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) (13.7.2008)). נכון הדבר כי המערער אינו משיג בערעורו על עצם הכרזתו פושט רגל, אולם ספק אם יש בכך כדי להשליך על המסקנה הדיונית בדבר הדרך להשיג על ההחלטה. בהקשר זה ראוי להביא מדבריו של כבוד הנשיא גרוניס ברע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי (26.10.2011)):

הקביעה הראשונית של הסכום שעל החייב או החייבת לשלמו מידי חודש לטובת הנושים נעשית במסגרתו של צו הכינוס... ברי, כי כאשר מבקשים להשיג על צו הכינוס עצמו יש לעשות כן על דרך ערעור בזכות. זאת, שהרי מדובר ב"צו בפשיטת רגל". נראה, שכך יש לעשות אף כאשר מבוקש לתקוף על דרך השגה ערעורית רק את אחת מן ההוראות שבצו הכינוס. כאמור, אחת ההוראות הכלולות בו הינה קביעה של התשלום החודשי. המקרה דומה במידת מה לסיטואציה בה החלטה (במובן הרחב) כוללת בחובה הכרעה שסיווגה "פסק דין" יחד עם הכרעה שסיווגה "החלטה אחרת". במקרה כזה הכלל הוא שערעור על כל אחד מרכיבי ההכרעה, כולל "ההחלטה האחרת", ייעשה על דרך ערעור בזכות. כלומר, גם כאשר ההשגה הערעורית היא על רכיב הכרעה שמחייב בקשת רשות ערעור אילוּ עמד בפני עצמו, הרי כאשר אותו רכיב הוא חלק מפסק דין, נתונה לגביו זכות ערעור... מכאן, שכאשר מבוקש לתקוף בפני ערכאת הערעור את הקביעה בדבר שיעורו של התשלום החודשי בגדרו של צו כינוס יש לעשות כן כפי שתוקפים צו כינוס, היינו על דרך ערעור בזכות...

ראוי להדגיש, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה במסגרת הליך פשיטת הרגל, תוך מתן הוראות לנאמן בקשר להסדרת החובות הרובצים על היחידה, העברת החזקה בה לנושה, ופינוי המערער-החייב. גם מטעם זה, נראה כי יש לומר שההחלטה בכללותה ניתנה על-ידי בית המשפט במסגרת הפעלת סמכותו כבית משפט של פשיטת רגל.

לאור האמור, לא ראיתי להורות על סילוק ההליך על-הסף, וזאת בלי שנזקקתי להכריע בטענתם של המערער ושל כונס הנכסים הרשמי, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מהווה – לצורך דיני הערעור – פסק-דין.

בהינתן מסקנתי הנ"ל לגביי קיומה של זכות ערעור, יש לדחות גם את הטענה כי ההליך הוגש באיחור.

סוף דבר – הבקשה נדחית. איני רואה ליתן בשלב זה צו להוצאות.