ע"א 1346/13מוחמד עלי עבד לאפי נ. מדינת ישראל

1.

בית המשפט המחוזי לא בחן את החלופה לפיה המערער זכאי לפיצויים לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943. זאת, משום שסבר כי המערער בחר בחלופה לפי סעיף 12 לפקודה. דעתנו היא כי בנסיבות העניין לא ניתן לומר בבירור כי המערער אומנם בחר בחלופה לפי סעיף 12. בהקשר זה נעיר כי בכתב ההגנה של המשיבה לא נטען במפורש כי המערער אומנם בחר בחלופה לפי סעיף 12.

2.

נוכח האמור לעיל נראה לנו לנכון להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיחליט מהו הסכום המגיע למערער לפי סעיף 13. אם סכום זה יעלה על הסכום שבית משפט קמא פסק לפי סעיף 12, יהא מקום לחייב את המשיבה בסכום הגבוה מבין השניים. הכרעתו של בית המשפט המחוזי תהא על יסוד החומר שהובא בפניו ובלא ראיות נוספות. כמובן, שיהא מקום ליתן זכות טיעון לפרקליטי הצדדים. והערה אחרונה: לא ראינו מקום להתערב בסכום שנפסק לפי סעיף 12.

3.

הערעור מתקבל איפוא כאמור לעיל. אם בית המשפט המחוזי יגיע למסקנה שהסכום לפי סעיף 13 נמוך מן הסכום שפסק לפי סעיף 12, יהא מקום להתחשב בכך לחובת המערער לעניין פסיקת ההוצאות.

לא ייפסקו הוצאות בערעור.