פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
1354/99 - ה'
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת א' חיות
העותרים:
1. דיב נאציף
2. פאטמה נאציף
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. הממונה על הלשכה המרכזית למינהל האוכלוסין
בקשה לפי פקודת ביזיון בית-המשפט
מטעם העותרים מיום 25.2.07
בשם העותרים:
עו"ד נסרי עאמר
בשם המשיבים:
עו"ד ענר הלמן
החלטה
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
העותר 1 עתר בשנת 1999 בבקשה לקבל היתר לישיבת קבע בישראל מכוח בקשה לאיחוד משפחות עם אחותו, היא העותרת 2. בין היתר לאור הצהרת המדינה כי תחיל על העותר 1 את ההסדר ההומניטארי המיוחד ותנפיק לו אישורי שהייה, קיבלו העותרים את המלצת בית-המשפט כך שניתן ביום 8.7.04 פסק-דין שהתייחס להסדר ההומניטארי ואשר מחק את העתירה.
ביום 25.2.07, הגיש העותר 1 בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט לפיה התבקשנו לכוף את פסק-הדין שניתן, ובמסגרת זו, כך לטענת העותר 1, להורות כי יונפקו אישורי שהייה שנתיים עבור העותר, אשתו וילדיו.
דין הבקשה להידחות, לגופה ומבחינת סדרי-הדין.
לגוף הדברים, העתירה לא עסקה במעמדם של בני משפחתו הגרעינית של העותר 1, אלא בעותר 1 לבדו. לגבי העותר 1, הבהירה המדינה בתגובתה לבקשה כי היא מכבדת את ההודעה שניתנה על-ידה לבית-המשפט ביום 22.1.04, לפיה ייהנה העותר מההסדר ההומניטארי, ואף העותר עצמו מצהיר בסעיף 7 לתצהיר התומך בבקשה לביזיון בית-המשפט כי ניתנים לו היתרי שהייה מיוחדים בירושלים מכוח ההסדר ההומניטארי מזה מספר שנים. אשת העותר וילדיו אינם זכאים להחלת ההסדר ההומניטארי המיוחד עליהם רק מכוח הודעת המדינה מיום 22.1.04 או מכוח פסק-הדין בעתירה, משאלה לא התייחסו אליהם אישית.
על העותר 1 ובני משפחתו למצות את ההליכים אל מול המשיבים לעניין קבלת היתרי שהייה. לעניין זה ציינה המדינה בתגובתה כי לא עלה בידה לאתר בקשות שהגיש
העותר 1 להחלת ההסדר ההומניטארי המיוחד על אשתו וילדיו, וכי אם הוגשו בקשות כאמור, רצוי כי העותר 1 יפנה אליהן על-פי פרטיהן (ראו בהקשר זה גם את ההסדרים שגובשו במסגרת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ז-2006 לפיהם רשאי שר הפנים, מטעמים הומניטאריים מיוחדים ובהמלצת ועדה מקצועית, להעניק רישיון תושב ארעי לתושב אזור שבן משפחתו שוהה כדין בישראל). לאחר מיצוי ההליכים המתאימים בכגון דא, עומדת לעותר 1 ולבני משפחתו, במידת הצורך, האפשרות לפנות לבית-משפט זה בבקשת סעד במסגרת עתירה חדשה.
גם מבחינת סדרי-הדין לא היה מקום לבקשה. העתירה שעל פיה התבקש הצו לפי פקודת ביזיון בית המשפט נמחקה, ולא הוצא בה כל צו בר-אכיפה שניתן לאוכפו בהליכים מסוג זה (ראו בג"ץ 7342/97 פיטוסי נ' בית הדין הרבני האזורי (טרם פורסם, 20.7.1999) ; בשג"ץ 1225/01 השרון שירות טקסי בע"מ נ' תאגיד טקסי המרכז; (טרם פורסם, 8.7.2001);
בג"ץ 3128/99 פריגן נ' ועדת ההיגוי לנושא מרכזי (טרם פורסם, 16.5.1999),
בג"ץ 1764/98 קאסם נ' שר הפנים (טרם פורסם, 12.7.1999)) .
לאור האמור, אנו דוחים את הבקשה.
ניתנה
היום, י"ב בסיוון התשס"ז (29.5.07).
המשנה-לנשיאה
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת