ע"א 1395/96 ויקטוריה עובדיה נ. עזבון המנוח יעקב עובדיה ז"ל

1.השופטת המלומדת קבעה כממצא שהמתנה או מה שנטען כמתנה ניתנה על ידי המערערת לבנה המנוח ולכלתה בנסיבות שיש בהן משום טעות, אולם ראתה לקיים את העסקה בתיקון הטעות כאמור סעיף 14(ג) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973-, על ידי מתן הוראה למשיבים ליתן לה התחייבות בכתב, לפיה תישאר הדירה כל ימי חייה, ואם תצטרך ביום מן הימים לעזוב את הדירה ולהתגורר במעון אחר, מכל סוג שהוא - תושכר הדירה וכל ההכנסות שתקבענה מההשכרה תועברנה אליה. בכך, כך קבעה השופטת המלומדת, שקפה המתנה המסוייגת את רצונה האמיתי.

עוד קבעה השופטת המלומדת שלא נטענו ולא כל שכן לא הוכחו במשפט נסיבות שיש בהן משום הטעיית המערערת. לבסוף קבע בית המשפט המחוזי שיתכן וכוונתה של המערערת היתה שהבעלות בדירה תעבור רק לאחר מותה, אך מאחר שמתנה לאחר המוות אינה תופסת, יש להניח כי כוונתה של המערערת היתה ליתן לבנה המנוח ולכלתה את הדירה במתנה באופן מיידי.

2.נחה דעתנו שאין עילה להתערב לא בהנמקה של השופטת המלומדת לקיים את המתנה ולא בדרך המשפטית שבה נקטה כדי לקיים את רצונה האמיתי של המערערת. גם לא ראינו מקום להתערב בענין ההטעייה.

לענין הטענה שהמערערת התכוונה לתת את הדירה רק לאחר מותה. למקרא עדותה של המערערת נתברר שהדברים אינם ברורים כל צרכם ובצד מובאות על כוונה ליתן את המתנה רק לאחר מותה מצויות גם מובאות לסתור המעידות על כוונה לתת את המתנה באופן מיידי. בנסיבות אלה נראה לנו שיש להעמיד את המערערת בחזקה שהתכוונה לעשות עסקה בת תוקף, ולפיכך - ולאחר היסוס - החלטנו שלא להתערב במסקנתה הסופית של השופטת המלומדת גם בענין זה.

אנו דוחים איפוא את הערעור, אך בנסיבות הענין החלטנו שלא לעשות צו להוצאות.