ע"א 1403/07 תשלובת היידנט - שרותים דנטליים (1996)בע"מ נ. היידנט ישראל תע

1.

לפניי בקשה למתן סעד זמני בערעור למשיבה 1- היידנט ישראל תעשיות שיניים בע"מ (בפירוק זמני) (להלן: היידנט ) באמצעות מפרקה להימנע מביצוע כל פעולה של מימוש זכויות באתר האינטרנט e-dent.co.il (להלן: האתר ), עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ו' אלשיך) מיום 11.1.07.

2.

ביום 16.2.06 הגישה המבקשת 2 - איי.די.פי. ישראל דנטל פרטנרס קומפני בע"מ (להלן: IDP ) בקשה לבית המשפט המחוזי בה עתרה להורות על עיכוב או ביטול הוראות לפיהן הותר למנהל המיוחד של היידנט בתפקידו כמפרק זמני להציע למכירה את זכויותיה של היידנט באתר. בקשה זו נשענה על טענת IDP

כי הזכויות הקנייניות באתר הינן בבעלותה. ביום 26.6.06 דחה חלקית בית משפט קמה את עתירתה של IDP

בית המשפט קבע כי בעת בה נכנסה היידנט להליכי פירוק היא זו שהחזיקה בפועל באתר. כמו כן נקבע כי עקב כך שהיידנט ו IDP היו בבעלותו ושליטתו של מר ישראל רוזנברג הן הופעלו תוך עירוב נכסים, ולפיכך בקשתה של IDP אינה אלא ניסיון להפרדה מלאכותית בין החברות. הואיל וכך, קבע בית המשפט קמא כי האתר כלול בנכסיה של היידנט. יחד עם זאת, בית המשפט אפשר הגשת תובענה בהליך אזרחי לבירור העובדות לאשורן בכפוף להגשת ערובה בסך 100,000 ש"ח.

בעקבות החלטה זו, הגישה IDP

בקשה לעיון מחדש או לחלופין להפחתת סכום הערובה שנקבע. נטען כי אין ביכולתו של מר רוזנברג לגייס את סכום הערובה הנדרש ולפיכך יש להפחית את סכום הערובה לסך של 5,000 ש"ח. בית המשפט הבהיר כי סכום הערבות שנקבע אינו סכום שרירותי אלא הסכום אשר הוצע בזמנו לרכישת האתר על ידי צד ג' במסגרת הליכי המימוש על ידי המנהל המיוחד. ככזה, סכום זה מגלם הערכה מבוססת בדבר גובה הנזק אשר עשוי להיגרם לקופת הפירוק במידה והתובענה של IDP תתגלה כתובענת סרק. כמו כן, סבר בית המשפט כי תובענה מאין זו עלולה לגרום להוצאות כבדות אשר תושתנה על קופת הפירוק לצורך ניהול ההליך ולכן קיים חשש לפגיעה בנושים. הואיל וכך, הטלת הערובה תבטיח כי נושיה של היידנט לא ישובו ריקם. בית המשפט הוסיף וציין כי התנהגותו של מר רוזנברג בעזבו את הארץ לפני הליכי הפירוק והחשש כי מר רוזנברג פעל להברחת נכסי היידנט תוך ערבוב נכסים מצדיקים את גובה הערובה. לפיכך, קבע בית המשפט כי סכום הערובה שנקבעה תישאר על כנה. במקביל לבקשה להפחתת הערובה הוגשה לבית המשפט בקשה נוספת על ידי המנהל המיוחד של היידנט בה הוא עותר להורות לאיגוד האינטרנט הישראלי לשנות ברישומיהם את פרטי הבעלות באתר, זאת לאחר שגילה כי לאחר מועד תחילת הפירוק הוגשה בקשה לאיגוד על ידי מר רוזנברג בדבר שינוי פרטי הבעלות שהיו רשומים על שם Highdent Dental Services Ltd. לטובת החברה Highdent Concern Dental Services (1996) Ltd

שבבעלותו, היא תשלובת היידנט-שרותים דנטליים (1996) בע"מ (להלן: המבקשת 1 ). אולם, בית המשפט קמא הפנה להחלטתו מיום 26.2.06 שם נקבע כי היידנט (שהיא, כאמור, המשיבה 1) היא זו שהחזיקה באתר בפועל ולפיכך הורה כי יש לקבל את בקשתו של המנהל המיוחד והורה על ביטול השינוי ברישום הבעלות.

3.בגין החלטה זו של בית המשפט המחוזי הגישו IDP והמבקשת 1 (להלן: המבקשות ) ערעור לבית משפט זה. במקביל להגשת הערעור הוגשה בקשה למתן סעד זמני בערעור, היא הבקשה שבפני. המבקשות טוענות כי טעה בית משפט קמא בקובעו כי האתר הינו אחד מנכסיה של היידנט המצויה בפירוק וכי יש לשנות את רישום הבעלות בו בהתאם. כמו כן, לטענתן ישנן ראיות לכאורה לזכותן הקניינית של המבקשות באתר ולכן טעה בית המשפט בקובעו כי הליכי מכירת האתר יעוכבו רק במידה ותועמד ערובה על סך 100,000 ש"ח. לטענתן, אם לא יינתן הסעד המבוקש קיים חשש כי ההליך יתייתר, שכן הנזק שיגרם להן אם יימכר האתר הינו בלתי הפיך. המבקשות טוענות כי מכירת האתר תיגדע את זכותן ליהנות מפרותיו של קניינן, אותו יזמו ופיתחו. מה גם, שהחוק מקנה לרוכש הגנה מוחלטת מפני תביעת השבה, ולכן תתרוקן מתוכן זכות הבעלות הנטענת על ידי המבקשות. עוד נטען כי, בית המשפט קמא לא קבע מסמרות כלשהן ביחס לטענות הבעלות של IDP והפנה את IDP

להגיש תובענה נפרדת בעניין. לכן, לטענתן, אין זה מידתי לאפשר את מכירת האתר בטרם ניתנה למבקשות האפשרות להוכיח את זכויותיהן הקנייניות בו. המבקשות מוסיפות וטוענות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתן. לטענתן, הנזק שיגרם ממכירת האתר עולה על הנזק העלול להיגרם לקופת הפירוק. סיכויי הערעור הינם טובים, מכיוון שהאתר מעולם לא היה בבעלות היידנט ובית המשפט קמא לא נידרש לראיות שהוצגו בפניו בעניין זה. עוד נטען, כי האתר מעולם לא היה רשום על שם היידנט באיגוד האינטרנט הישראלי וכי השינוי שנעשה ברישום הבעלות היה תיקון טכני בלבד. בנוסף, המבקשות טוענות כי שגה בית המשפט בקובעו כי נפל רבב בהתנהלותו של מר רוזנברג, וכי הלה לא פעל בתום לב. לסיכום טוענות הן כי הערובה הגבוהה שנקבעה מונעת את זכות הגישה של IDP

לערכאות באופן שאינו מידתי. לטענתן, מר רוזנברג ירד מנכסיו ואין באפשרותו לגייס את סכום הערובה, בייחוד כאשר הינו שוהה מחוץ לישראל בשל בעיות רפואיות.

בתגובתו, כונס הנכסים הרשמי (להלן: המשיב 2 ) טוען כי הכלל הוא שבעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו וכי על מבקש הסעד זמני בערעור מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. לטענתו המבקשות לא עמדו בנטל זה. המשיב 2 טוען כי בית המשפט קמא ביסס את החלטתו על עובדות ומסמכים שהוצגו בפניו וכי ההחלטה משקפת איזון אינטרסים ראוי בין הצדדים. לפיכך, משלא נפלה שגגה בהחלטה סיכויי הערעור הינם נמוכים. בנוסף נטען כי המבקשות לא הצביעו על 'טעם מיוחד' המצדיק מתן סעד זמני בערעור. כמו כן, לטענתו מאזן הנוחות נוטה בברור לטובת המשיבים בהינתן שהכספים שיתקבלו ממכירת האתר יופקדו בנאמנות ובמידה ויתקבל הערעור ישולמו למבקשות. מה גם שהענקת הסעד הזמני עלולה לפגועה בערכו של האתר ובהתאם בקופת הפירוק זאת מבלי שלמשיבים תהה האפשרות לתבוע בגין פגיעה זו את מר רוזנברג לאור מצבו הכלכלי הרעוע.

היידנט בתגובתה טוענת כי המבקשות לא הוכיחו כי ייגרם להן נזק בלתי הפיך באם לא יינתן הסעד הזמני, שכן בפני המבקשות עומדת חלופה להגיש תובענה בכפוף להפקדת ערובה. עוד נטען כי סיכויי הערעור של המבקשות אינם גבוהים וכי בשיקולי מאזן הנוחות ידם של נושיה של היידנט על העליונה.

לטענתה, צדק בית המשפט קמא כאשר קבע כי לאור החשש לפגיעה בנושים בהתקיים החשש כי התובענה אשר תוגש הינה תובענת סרק יש להתנותה בערבות בגובה סכום הנזק אשר יגרם לקופת הפירוק עקב אי מכירתו של האתר. עוד נטען, כי מר רוזנברג ניסה על ידי שינוי שם הבעלים ברישומי איגוד האינטרנט הישראלי להבריח מקופת נכסי היידנט את האתר ולטעון כי הוא בבעלות של המבקשות וכי לא שגה בית המשפט בהחלטתו כי שינוי שם האתר הינה פעולה אסורה ויש לבטלה. לבסוף, טוענת היידנט כי המבקשות עדיין לא שילמו את סכום ההוצאות בסך 15,000 ש"ח אשר נפסק במסגרת החלטתו של בית משפט קמא, ולכן כבר בשלב זה נגרם נזק לקופת הפירוק.

4.

לאחר בחינה של הבקשה, כתב הערעור והמסמכים המצורפים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כזכור, נמצאים אנו בשלב שבו בקשתן של המבקשות נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, ועל כן, נדרשים "טעמים מיוחדים" בכדי להורות על מתן סעד זמני עד להכרעה בערעור (תקנות 471(א) ו-471(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). סעד כזה יינתן על מנת כדי למנוע מצב בו יסוכל הערעור, או מקום שייווצר קושי רב בביצוע פסק הדין שבערעור, אם הוא יתקבל (ע"א 9694/01 האפוטרופוס הכללי, מנהל עזבון המנוח זאב בן צבי ברגמן נ' פרידמן , פ"ד נו(2) 529,

532(2002)). הלכה היא כי על המבקש סעד זמני בערעור לשכנע את בית המשפט כי סיכוייו לזכות בערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן ברור (ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ, תק-על 2005(2) 850, 852 (2005)).

במקרה דנן, מבלי לקבוע עמדה באשר לתוצאתו העתידית של הערעור, בקשתן של המבקשות אינה מניחה תשתית אשר יש בה להצדיק מתן סעד זמני בערעור. סיכויי הערעור אינם נראים לי גבוהים, שכן המבקשות מלינות על קביעות עובדתיות של בית משפט קמא. מאחר שכך, פוחת משקלו של השיקול בדבר מאזן הנוחות, שכן שני שיקולים אלו מקיימים יחסי גומלין ביניהם והם תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה (עע"ם 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עירית תל-אביב , פ"ד נו(2) 163 (2001)). מכל מקום, באשר למאזן הנוחות, המבקשות טוענות כי הנזק אשר יגרם ממכירת האתר הינו בלתי הפיך וייתר את הערעור. אין בידי לקבל עמדה זו לאור נסיבות העניין. במידה והאתר יימכר לגורם שלישי במסגרת הליכי הפירוק של היידנט התמורה תופקד בקופת הפירוק, ולכן לא מתקיים חשש ממשי כי המבקשות לא יקבלו סעד הולם במידה כזו או אחרת אם יתקבל ערעורם. כמו כן, יש לזכור בידי המבקשות מצויה האפשרות לגייס את סכום הערבות הנדרש ולהגיש תובענה אשר תעכב את מימוש הזכויות באתר עד לבירור מקיף של העובדות.

לאור האמור, אין מקום להיענות לבקשה לסעד זמני, והיא נדחית. המבקשות ישאו בשכר טרחת עורך דין בסכום של 5,000 ש"ח עבור כל אחד מהמשיבים, וכן בהוצאות המשיבים.