בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
1411/09
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט ח' מלצר
המערערים:
1. מאיר דריינוף
2. רחל דריינוף
נ
ג
ד
המשיבים:
1. ציון כהן פור
2. פלורה כהן
3.בנק מזרחי טפחות בע"מ
4.מינהל מקרקעי ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 8386/06 שניתן ביום 21.12.2008 על-ידי כב' השופטת נ' בן-אור
תאריך הישיבה:
א' בכסלו התשע" א
(08.11.10)
בשם המערערים:
עו"ד ראובן יהושע
בשם המשיבים 1-2:
עו"ד אסף ברוך פוזנר
בשם המשיב 4:
עו"ד אלעד נוה
פסק דין
1.
המשיבים, בני זוג, רכשו את זכויות המערערים, בני זוג, בבית המצוי בירושלים. הסכם זיכרון דברים שנחתם בין הצדדים משתרע על פני ג' סעיפים והוא כולל את המחיר המוסכם בין הצדדים. הראיות שהובאו בפני בית המשפט המחוזי לימדו כי החותמים על מסמך זיכרון הדברים ביקשו להימנע מלהצהיר ברבים (ובפני רשויות המס) על המחיר האמיתי בו נרכש הבית. משלא הועבר הבית לשמם ביקשו המשיבים כי בית המשפט המחוזי יצהיר כי הם זכאים להירשם כבעלי מלוא הזכויות בנכס.
המערערים הציעו, בבית המשפט המחוזי, מספר גרסאות באשר לנפקותו של זיכרון הדברים. המערער 1 טען בין השאר כי הוא "בהחלט" התכוון למכור למשיבים את הבית, אך גם שלא סיפר זאת לאשתו וזאת בשל שהמשיבים ביקשו לחיות בבית "לניסיון" לפרק זמן שלא נקבע מראש; ועוד אמר כי המשיבים הם ששינו דעתם באשר לרכישת הבית.
בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערערים, לא האמין לעדותו של המערער 1 ומצא כי היא אינה מתיישבת עם הממצאים העובדתיים. בית המשפט גם דחה את גרסת המערערים כאילו המערערת 2, אשת המערער 1, לא נתנה הסכמתה למסירת הבית ולא הייתה מודעת לעסקה – זאת בשעה שהמשיבים התגוררו בבית במשך שנים באין מפריע. נותרה איפוא גרסת המשיבים כי אכן נכרת הסכם מכר וכי המערערים הם שהפרו אותו הפרה יסודית בכך שלא עשו את המוטל עליהם לצורך רישום הזכויות בבית בשמם של המשיבים. כיוון שכך נתן בית המשפט המחוזי את ההצהרה המבוקשת. על כך מלינים המערערים.
2.
לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת בית המשפט שמסקנותיו המשפטיות מעוגנות היטב בממצאים העובדתיים, ובאלה האחרונים אין כל עילה להתערב. ממצאיו של בית המשפט מבוססים על אדנים מוצקים, על הראיות בכללותן ועל האמון שנתן בעדים.
היום ביקשונו המערערים להגיש כראיה נוספת מטעמם את הצהרת המשיבים שהוגשה לרשויות מס שבח, ואשר התמורה הנקובה בה מוכיחה בעליל כי המשיבים לא דייקו במסירת הדיווח לרשויות המס. בכך, כאמור, אין חדש. הצדדים בחרו שלא להיות צמודים לאמת בכל הנוגע ליחסיהם עם רשויות המס. עובדה זו נתבררה עוד בבית המשפט המחוזי אלא שכאמור בית המשפט הסתמך על כלל הראיות שהיו בפניו ובא לכלל ממצאים עובדתיים ברורים שאינם מקימים עילת התערבות.
הערעור נדחה. המערערים יישאו בשכר טרחת המשיבים בסכום של 35,000 ש"ח.
ניתן היום, א' בכסלו התשע"א (08.11.2010).
המשנה-לנשיאה
ש ו פ ט
ש ו פ ט